צ'לו: חלקים, איך הוא נשמע ואיך מנגנים

הכירו את הצ'לו

למשפחת הכינור יש ארבעה בני משפחה: כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס. הצ'לו גדול מהוויולה וקטן מהקונטרבס. הוא נראה כמו כינור, אבל הדפנות שלו עמוקות יותר ביחס לגודלו, והצוואר שלו קצר יותר.

השם המלא שלו הוא ויולונצ'לו (violoncello), מילה איטלקית שפירושה "ויולונה קטן". הוויולונה היה כלי נפוץ במאות ה־17 וה־18, שמאוחר יותר התפתח לקונטרבס של היום. צ'לו הוא פשוט השם המקוצר.

ארבעת המיתרים מכוונים ל־C, G, D, A, החל משתי אוקטבות מתחת לדו האמצעי. זו אוקטבה אחת נמוך יותר מהוויולה. בקבוצת כלי המיתר הצ'לו מנגן את קול הטנור, ובתזמורת יש בדרך כלל 8 עד 12 צ'לואים, כששני נגנים חולקים כל כן תווים.

משפחה

כלי מיתר (משפחת הכינור)

סוג

כלי קשת; אפשר גם לפרוט עליו

מיתרים

C2, G2, D3, A3 (בין כל שניים קווינטה זכה)

הצליל הנמוך ביותר

C2 (מיתר C פתוח, כ־65 הרץ)

מנעד

C2 עד A5 (עד A7 בצלילי פלאז'ולט)

מפתח

בעיקר מפתח פה; מכיוון שהמנעד רחב כל כך, משתמשים גם במפתח טנור ובמפתח סול

מטרנספז

לא (נשמע כמו שנכתב)

גודל

גוף של כ־75 ס"מ (מקורות שונים מודדים 70 עד 76 ס"מ); אורך כולל של כ־120 עד 125 ס"מ

אורך הקשת

71 עד 73 ס"מ

חלקי הצ'לו

צ'לו בנוי בעיקר משני סוגי עץ. הלוח העליון עשוי אשוח (או אורן); הגב, הדפנות, הצוואר, תיבת היתדות והשבלול עשויים אדר. השחיף עשוי אבנוס והגשר אדר. היום יש גם צ'לואים מסיבי פחמן.

כמה מהחלקים החשובים ביותר מוסתרים בתוך הגוף. אפשר רק להציץ בהם דרך חורי ה־f.

חלק מהחלקים נמצאים בתוך הכלי או מאחוריו, במקום שהציור לא יכול להראות; המספרים שלהם מסמנים בערך היכן הם נמצאים.

12345678910

1. 1
   שבלול scroll

   קצה העץ המסולסל בראש הכלי, מגולף מאדר.

2. 2
   תיבת היתדות ויתדות pegbox

   כאן המיתרים מתלפפים סביב היתדות; סיבוב יתד מותח או מרפה מיתר.

3. 3
   צוואר neck

   הידית הארוכה שהיד השמאלית שלכם נעה לאורכה.

4. 4
   שחיף fingerboard

   לוח אבנוס חלק בלי סריגים; לוחצים עליו את המיתרים כדי לשנות את הצליל.

5. 5
   לוח עליון וחורי f top / f-holes

   הלוח העליון המקומר מאשוח; החלק שבין שני חורי ה־f רוטט בקלות הרבה ביותר.

6. 6
   גשר bridge

   מחזיק את המיתרים למעלה ומעביר את הרעידה שלהם אל הגוף. הוא נשאר במקומו רק בזכות לחץ המיתרים, בלי דבק, והקימור שלו מאפשר לקשת לנגן על מיתר אחד בכל פעם.

7. 7
   זנב ומכווננים עדינים tailpiece

   מחזיק את קצות המיתרים; המכווננים העדינים הקטנים משנים את הכיוון בשינויים זעירים.

8. 8
   עמוד הקול sound post

   עמוד עץ קטן בפנים, שמוחזק בחיכוך ולא בדבק. הוא תומך בלוח העליון ומקשר בין הרעידה של הלוח העליון לרעידה של הגב.

9. 9
   קורת הבס bass bar

   רצועת עץ צרה לאורך הצד התחתון של הלוח העליון, בצד של רגל הגשר שפונה למיתרים הנמוכים, שמפזרת את הרעידה על שטח גדול של הלוח העליון.

10. 10
    רגלית (דורבן) endpin

    המוט המתכתי המחודד בתחתית, שנשען על הרצפה. בורג מעצור מחזיק אותו במקומו, ובקצה יכולה להיות כיפת גומי.

איך נוצר הצליל

הקשת היא מקל שמתוחות עליו שערות סוס. הרוזין גורם לשערות לתפוס את המיתר, למשוך אותו איתן ואז לתת לו להחליק אחורה, שוב ושוב. זה כמו לשפשף חזק מחק על שולחן: הוא נתקע, קופץ, נתקע, קופץ. מחזור אחד של "להיתקע ולהחליק" נמשך בדיוק כמו רעידה אחת של המיתר.

הרוזין הוא הסוד. הוא גורם לשערות להחזיק חזק כשהן נתקעות, אבל להחליק בקלות רבה ברגע שהן משתחררות. אילו התפיסה וההחלקה היו מרגישות אותו דבר, כמו בקשת בלי רוזין, המיתר היה רק נאנח במקום לשיר.

בזמן הנגינה בקשת, למיתר יש תמיד צורה של שני קווים ישרים עם פינה חדה ביניהם. הפינה רצה הלוך ושוב לאורך המיתר, כמו חרוז שמחליק על חוט. הצורה הזאת נותנת לצליל סדרה שלמה של צלילים עיליים, בתדירויות של פי 2, 3, 4 ויותר מהצליל הבסיסי, וזה מה שעושה את הצליל עשיר.

קשת מהירה יותר גורמת למיתר להתנודד ברוחב גדול יותר, ולכן הצליל חזק יותר. לחץ חזק יותר מוציא יותר צלילים עיליים גבוהים, והצליל נעשה בהיר יותר. קרוב לגשר צריך קצת יותר לחץ, וטווח הלחץ שעדיין עובד נעשה צר יותר, כמו ללכת על שביל צר יותר.

מיתר לבדו דק מדי בשביל לדחוף הרבה אוויר, ולכן הוא כמעט לא נשמע. הגשר מעביר חלק מהרעידה אל לוח העץ העליון, כמו שמזלג כיוון מצלצל חזק יותר כשנוגעים בידית שלו בשולחן. עמוד הקול וקורת הבס מפזרים את התנועה הזאת בכל הגוף, וגם האוויר שבתוך התיבה מהדהד. זה עובד באותה דרך בכל משפחת הכינור.

לפעמים צליל יושב קרוב מאוד לרעידה העיקרית של הגוף עצמו. השניים נאבקים זה בזה, והצליל מתנדנד ומגמגם, צליל שיש מי שמשווים ליללה של זאב, ולכן הוא נקרא "צליל זאב" (wolf tone). להרבה צ'לואים יש צליל כזה איפשהו בסביבת E עד F♯, ולעיתים קרובות הוא בולט במיוחד במיתר C. משקולת קטנה שנקראת "מבטל זאב" יכולה להרגיע אותו, אבל היא עלולה גם לגרום לצ'לו כולו להישמע קצת עמום יותר.

נסו את זה: לחצו מחק של עיפרון על שולחן ודחפו אותו לאט. מרגישים איך הוא נתקע, קופץ, נתקע, קופץ? זה מה ששערות הקשת עושות למיתר, עשרות עד מאות פעמים בשנייה.

איך מנגנים

שבו על הקצה הקדמי של כיסא, עם שתי כפות הרגליים על הרצפה; הרגל השמאלית יכולה להיות מעט קדימה. שלפו את הרגלית כך שדפנות הצ'לו נשענות על הצד הפנימי של הברכיים והחלק העליון של הצ'לו נוגע באמצע החזה. יתד ה־C נמצאת ליד האוזן השמאלית. הרגלית ושתי כפות הרגליים יוצרות משולש על הרצפה.

החזיקו את הקשת ברפיון. האגודל הכפוף נכנס לרווח הקטן שבין הצפרדע לאחיזה; הזרת והקמיצה נחות על הצפרדע, האצבע האמצעית יכולה לגעת בטבעת המתכת, והאצבע המורה נחה בקלילות על המקל. הבדיקה החשובה ביותר: אגודל רפוי וכפוף.

היד השמאלית יוצרת צורת C, כאילו אתם מחזיקים פחית משקה. האגודל נמצא מאחורי האצבע השנייה ומצביע לרוחב הצוואר, לא לאורכו. החזיקו את המרפק מורם אבל רפוי, ואת פרק היד בקו אחד עם הזרוע. לחיצה של אצבע מקצרת את החלק הרוטט של המיתר, ולכן הצליל עולה.

כדי להגיע לצלילים גבוהים מאוד, היד השמאלית נעה לכיוון הגשר, אל הפוזיציות הגבוהות (פוזיציה היא המקום שבו היד שלכם נמצאת על הצוואר). בסביבות 1740 צ'לנים "גילו" שגם האגודל יכול ללחוץ על המיתרים. פוזיציית האגודל הזאת מאפשרת ליד השמאלית להגיע לפוזיציות הגבוהות, במיוחד על מיתר ה־A.

כדי לנגן חזק יותר, שלבו מהירות קשת ולחץ קשת. אפשר לנגן צלילים נפרדים על המיתר, מה שחזק אבל מעייף וקשה יותר לשמור על ביחד, או כשהקשת קופצת מהמיתר, מה שמצלצל יותר. נדנוד האצבע השמאלית, שנקרא ויברטו, גורם לצלילים העיליים להתנפח ולדעוך, והצליל נשמע חי יותר. תזמורת Philharmonia אומרת שוויברטו רחב מבליט את הקול העמוק של הצ'לו ומושלם למצב רוח עצוב ונוגה.

אם נוגעים במיתר בקלילות רבה בדיוק באמצעו, בלי ללחוץ אותו, מקבלים פלאז'ולט: צליל צלול וגבוה, אוקטבה מעל המיתר הפתוח. נגיעה ברבע האורך נותנת צליל שתי אוקטבות למעלה.

מלחינים מבקשים גם צלילים מיוחדים. col legno פירושו להקיש על המיתר במקל העץ של הקשת, וזה נשמע כמו פטיש קטן. sul ponticello פירושו לנגן בקשת קרוב לגשר, לצליל בהיר יותר אבל זגוגי ודק; sul tasto פירושו לנגן בקשת מעל השחיף, לצליל חלש ורך יותר. בפיציקטו ברטוק מושכים את המיתר למעלה כך שהוא נחבט בחזרה בשחיף בנקישה חזקה, שמשמשת כאפקט הקשה.

• נגינה בקשת (ארקו)העבירו את הקשת על המיתר במהירות קבועה. שומעים צליל ארוך שנמשך כל עוד הקשת זזה.
• פריטה (פיציקטו)מושכים את המיתר באצבע במקום בקשת. הצליל מתחיל ב"פופ" ודועך מעצמו.
• לוחצים על מיתר כדי לעלותמיתר ה־A הפתוח הוא A3. עם אצבע שלוחצת על אותו מיתר, הצ'לו מגיע ל־A4, אוקטבה אחת גבוה יותר.
• נשארים למטה: sul C, sul Gהמיתרים הנמוכים נשמעים עבים וכהים יותר. מלחינים כותבים sul C או sul G כדי לבקש מכם להישאר עליהם.

מנעד וכתיבה

הצליל הנמוך ביותר הוא מיתר ה־C הפתוח, C2, כ־65 הרץ. כל מיתר מעליו גבוה בקווינטה זכה: G2, D3 ו־A3. צלילים גבוהים יותר מנגנים בלחיצה על המיתרים גבוה יותר לאורך השחיף. המנעד של הצ'לו הוא מ־C2 עד A5, ובפלאז'ולטים הוא יכול להגיע ל־A7.

כל מיתר מכסה קטע משלו: מיתר ה־C בערך מ־C2 עד F3, מיתר ה־G מ־G2 עד C4, מיתר ה־D מ־D3 עד G4, ומיתר ה־A מ־A3 עד A5.

הצ'לו לא מטרנספז: הצליל הכתוב הוא הצליל שאתם שומעים. המוזיקה שלו נכתבת בעיקר במפתח פה, אבל מכיוון שהמנעד רחב כל כך, משתמשים במפתח טנור לקטעים גבוהים יותר ובמפתח סול לקטעים גבוהים מאוד. נגנים לא אוהבים להחליף מפתחות לעיתים קרובות מדי.

שימו לב להרגל ישן אחד. בכמה פרטיטורות ישנות נכתבו הצלילים הגבוהים של הצ'לו במפתח סול אוקטבה אחת גבוה יותר ממה שהם נשמעים באמת. היום משתמשים לאזור הזה במפתח טנור.

האזינו

• ארבעת המיתרים הפתוחים: C2, G2, D3, A3כל צעד עולה בקווינטה זכה. שימו לב איך הצליל נעשה קליל יותר ככל שעולים.
• המיתר הנמוך ביותר, C2הקשיבו לזמזום העבה והכהה של הצליל הנמוך ביותר שהצ'לו יכול לנגן על מיתר פתוח.
• A3 בקשת או בפריטהאותו צליל בשתי דרכים: בקשת הוא נשאר יציב, בפריטה הוא עושה "פופ" ודועך.
• A3 ו־A4 על מיתר ה־Aמיתר פתוח, ואחריו צליל לחוץ אוקטבה אחת גבוה יותר. שומעים שלשניהם יש אותו שם, אותה אות?

היסטוריה ומשפחה

הצ'לואים הראשונים הופיעו במאה ה־16. לעיתים קרובות היו להם חמישה מיתרים, ובעיקר הם חיזקו את קו הבס בהרכבים. בקרמונה שבאיטליה קבע הבונה אנדראה אמאטי את הסגנון ואת שיטות הבנייה של משפחת הכינור.

צ'לו עתיק מאוד אחד, "המלך" (King), הוא כלי נדיר ששרד מאמצע המאה ה־16. כנראה הוא נבנה לפני הזמנה מלכותית למלך צרפת שארל התשיעי, שהוזמנה בסביבות 1561, וצויר מאוחר יותר. בהתחלה הוא היה כלי בס גדול יותר, ומאוחר יותר הוקטן לגודל של צ'לו מודרני. היום הוא נמצא במוזיאון הלאומי למוזיקה בדקוטה הדרומית.

הצ'לואים המוקדמים היו גדולים: לקדומים ביותר היה גוף באורך של כ־80 ס"מ, גדול מהסטנדרט של היום, וכל כ־25 הצ'לואים המוכרים מלפני 1700 גדולים. בסביבות 1660 הומצאו מיתרים שמלופפים בחוט מתכת, ובבולוניה מיתרים כאלה אולי עזרו לצ'לו להתפתח: מיתר קצר יותר עדיין יכול היה להיות מתוח מספיק ולהגיב מהר. סטרדיוורי החליט ב־1700 לבנות צ'לואים קטנים יותר, ומסביבות 1707 השתמש בדגם שנקרא היום forma B.

במאה ה־17 הצ'לו יחד עם הצ'מבלו הפכו לזוג הסטנדרטי לנגינת הבאסו קונטינואו (basso continuo), קו הבס שמתחת למוזיקה. במאות ה־17 וה־18 החליף הצ'לו את ויולת הדה גמבה הבס ככלי סולו, והיידן, מוצרט ומלחינים מאוחרים יותר נתנו לו יותר תפקידים.

מוזיקה מפורסמת לצ'לו כוללת את שש הסוויטות לצ'לו סולו של באך, את חמש הסונטות לצ'לו של בטהובן, קונצ'רטים של לאלו, דבוז'אק, סן־סאנס, אלגר וברבר, סונטות של קודאי ודביסי, ואת Bachianas Brasileiras של וילה־לובוס לשמונה צ'לואים וסופרן. פבלו קזאלס, מסטיסלב רוסטרופוביץ' ויו־יו מה הם בין הנגנים המוכרים ביותר שלו.

גם המיתרים השתנו. מיתרי פלדה המשיכו להתפשט, במיוחד בצ'לו. עד שנות ה־50 של המאה ה־20 רוב תלמידי הצ'לו הצעירים בארצות הברית השתמשו בשני מיתרי פלדה ובשני מיתרי מעי מלופפים בכסף; מאוחר יותר רוב הנגנים ויתרו על מעי, ורק מעטים השאירו מעי מלופף בשלושת המיתרים הנמוכים. קרוב משפחה קרוב, כינור הטנור של המאות ה־16 עד ה־18, היה בגודל שבין הוויולה לצ'לו.

1. המאה ה־16
   הצ'לואים הראשונים מופיעים, לעיתים קרובות עם חמישה מיתרים, כדי לתמוך בבס.
2. בערך ⁦1505–1577⁩
   תקופת חייו של אנדראה אמאטי מקרמונה, שקבע את הסגנון של משפחת הכינור.
3. אמצע המאה ה־16
   הצ'לו "המלך" נבנה, בהתחלה ככלי בס גדול יותר.
4. בערך 1660
   מומצאים מיתרים מלופפים במתכת.
5. המאה ה־17
   צ'לו וצ'מבלו הופכים לזוג הסטנדרטי של הקונטינואו.
6. 1700
   סטרדיוורי מחליט להקטין את הצ'לו.
7. בערך 1707
   סטרדיוורי מתחיל להשתמש בדגם forma B.
8. בערך 1740
   צ'לנים מגלים שהאגודל יכול ללחוץ על המיתרים, ופוזיציית האגודל נפתחת.
9. שנות ה־50 של המאה ה־20
   רוב תלמידי הצ'לו הצעירים בארצות הברית משתמשים בשני מיתרי פלדה ובשני מיתרי מעי מלופפים בכסף.

צעדים ראשונים ותחזוקה

לפני הנגינה, מרחו רוזין באופן אחיד לכל אורך שערות הקשת. כשמסיימים, תמיד רפו את השערות לפני שהקשת חוזרת לנרתיק.

המדריך של Yamaha אומר שהצ'לו מכוונן לפני שהוא יוצא מהמפעל, ואם אתם מרגישים שהוא צריך כוונון נוסף, קחו אותו לחנות שממנה קניתם אותו, כי חלק מהכוונונים דורשים מיומנות מקצועית. אל תנסו לשנות אותו בעצמכם.

• הרחיקו את הצ'לו מאור שמש ישיר, ממקומות חמים או קרים מאוד, מלחות גבוהה או נמוכה, מאבק ומטלטולים חזקים. במיוחד שינויי טמפרטורה פתאומיים עלולים לגרום לנזק חמור, ולכן אל תשאירו אותו ברכב לאורך זמן.
• נגבו אותו במטלית רכה ויבשה, ואל תרססו תרסיס נגד חרקים בקרבתו.
• החליפו רק מיתר אחד בכל פעם. אם כל הארבעה יורדים, הגשר עלול ליפול והזנב עלול להשתחרר.
• בדקו את הגשר בזמן כיוון או החלפת מיתרים: הוא עומד בין החריצים של שני חורי ה־f, הצד שלו שפונה אל הזנב עומד בזווית ישרה ללוח העליון, וכל מיתר יושב בחריץ שלו.
• הרגלית חדה, אז טפלו בה בזהירות, והדקו היטב את בורג המעצור של הרגלית כדי שהצ'לו לא ייפול בזמן שאתם מנגנים.
• הרחיקו את הפנים מהצ'לו בזמן כיוון או החלפת מיתרים; מיתר שנקרע פתאום עלול לפגוע בעיניים או בפנים. אל תסובבו את המכווננים העדינים רפוי מדי או הדוק מדי, אחרת אתם עלולים לפגוע בצ'לו או לשמוע זמזומים בזמן הנגינה.

ממשיכים לחקור

• כלי מיתרמיתר מפיק צליל כשהוא רוטט. למדו איך פועלים משפחת הכינור, הגיטרות והנבל, ולמה לחיצה על מיתר משנה את הצליל.
• כינורהכירו את הכינור: המיתרים G D A E, איך קשת עם רוזין משאירה את המיתר שר, איך מנגנים, והמנעד שלו מ־G3.
• גיטרה אקוסטיתגיטרה קלאסית עם מיתרי ניילון וגיטרת פולק עם מיתרי פלדה: חלקים, מאיפה בא הצליל, איך מנגנים ובמה הן שונות.
• גיטרה חשמליתגיטרה חשמלית הופכת את רעידות המיתרים לחשמל בשביל המגבר. למדו איך פיקאפים עובדים ולמה הצליל מתעוות.
• גיטרה בסהחבר הנמוך ביותר במשפחת הגיטרה: איך הפיקאפים עובדים, איך פורטים ולוחצים, מה המנעד שלה ומה ההיסטוריה שלה.
• יוקוליליגיטרה קטנה בת ארבעה מיתרים ממדיירה ומהוואי. הכירו את חלקיה, למה מיתר G גבוה מ־C, ואיך פורטים אקורד.