כינור: איך הוא בנוי, איך הוא נשמע ואיך מנגנים בו

הכירו את הכינור

הכינור הוא כלי מיתר שמנגנים בו בקשת. הוא הסופרן של משפחת הכינור, כלומר החבר בעל הקול הגבוה ביותר.

יש לו ארבעה מיתרים שהמרחק ביניהם הוא קווינטה זכה: G3, D4, A4 ו־E5. כשה־A4 מכוון ל־440 הרץ, המיתרים הפתוחים רוטטים בערך 196, 293.7, 440 ו־659.3 פעמים בשנייה. מורים רבים ממספרים את המיתרים מהדק ביותר, כך שהמיתר הראשון הוא מיתר ה־E הגבוה והרביעי הוא מיתר ה־G הנמוך.

יש כינורות בגודל מלא שנקרא 4/4, ובגדלים קטנים יותר, "שברים", לנגנים צעירים. השבר הוא רק שם של גודל, לא האורך האמיתי: כינור 1/2 אינו חצי מאורכו של כינור בגודל מלא.

משפחה

כלי מיתר (משפחת הכינור, החבר הגבוה ביותר)

סוג

כלי קשת (הורנבוסטל–זקס 321.322-71: לאוטה עם צוואר וגוף תיבה שמנגנים בה בקשת)

מיתרים פתוחים

G3, D4, A4, E5 (בקווינטות)

מנעד (צליל נשמע)

G3 עד A7 (בצלילי פלאז'ולט עד D8)

מפתח

מפתח סול

טרנספוזיציה

לא מטרנספז (נשמע כמו שנכתב)

גדלים נפוצים

4/4 גודל מלא; 3/4, 1/2, 1/4, 1/8, 1/16, 1/32; וגם 7/8 ו־1/10

חלקי הכינור

כינור הוא תיבת עץ חלולה עם צוואר. הלוח העליון (שנקרא גם "בטן") עשוי אשוח, והגב, הדפנות, הצוואר והגשר עשויים אדר, כך שהכינור כולו לא עשוי מסוג עץ אחד. אורך הגוף כ־35.5 ס"מ, ואורך הכלי כולו כ־60 ס"מ.

שני חלקים מוסתרים בתוך הגוף. עמוד הקול הוא מקל אשוח קטן שעומד בין הלוח העליון לגב, ליד הרגל של הגשר שבצד המיתרים הגבוהים. קורת הבס היא רצועה באורך של כ־25 ס"מ שמודבקת מתחת ללוח העליון, מתחת לרגל של הגשר שבצד המיתרים הנמוכים, והיא מחזירה חלק מהקשיחות שאובדת כשחורצים את חורי ה־f.

הקשת היא מקל עם רצועה של כ־150 עד 250 שערות סוס, ואורכה כ־74 ס"מ. סיבוב הבורג שבצפרדע (הקצה שמחזיקים) מותח או מרפה את השערות. אם סופרים כל חלק קטן, לכינור יש בערך 70 עד 80 חלקים.

חלק מהחלקים נמצאים בתוך הכלי או מאחוריו, במקום שהציור לא יכול להראות; המספרים שלהם מסמנים בערך היכן הם נמצאים.

12345678910

1. 1
   שבלול scroll

   הגילוף המסולסל בקצה העליון ביותר של הכינור.

2. 2
   תיבת היתדות ויתדות הכיוון pegbox, tuning pegs

   ארבע יתדות, שתיים בכל צד; סיבוב יתד מותח או מרפה מיתר.

3. 3
   אוכף nut

   קצה אחד של החלק הרוטט במיתר; הקצה השני הוא הגשר, במרחק של כ־32 ס"מ.

4. 4
   שחיף fingerboard

   לוח מאבנוס בלי סריגים; האצבעות לוחצות עליו את המיתרים כדי לקצר אותם.

5. 5
   לוח עליון top / belly

   לוח מעץ אשוח שקולט את הרעידה של הגשר ודוחף את האוויר.

6. 6
   חורי f f-holes

   שני פתחים בצורת האות f שמאפשרים לאוויר שבתוך הגוף להדהד עם האוויר שבחוץ.

7. 7
   גשר bridge

   חתיכת אדר שמחזיקה את המיתרים למעלה בארבעה חריצים ומעבירה את הרעידה שלהם אל הלוח העליון.

8. 8
   עמוד הקול sound post

   מקל אשוח בתוך הגוף שמעביר כוח ורעידה מהלוח העליון אל הגב.

9. 9
   זנב ומכווננים עדינים tailpiece, fine tuners

   מחזיק את קצות המיתרים; המכווננים העדינים משנים את הכיוון בשינויים זעירים. בחלק מהכינורות יש אותם בכל ארבעת המיתרים, ובחלק רק במיתר E.

10. 10
    משען סנטר chin rest

    השקע שבו נח הלסת שלכם, כדי שתוכלו להחזיק את הכינור יציב.

מאיפה בא הצליל

הרוזין שעל שערות הקשת גורם להן לאחוז כשהן עומדות במקום, אבל להחליק ברגע שהן זזות. כך הקשת תופסת את המיתר וגוררת אותו איתה, עד שהמיתר מושך בחזרה חזק יותר ממה שהאחיזה יכולה להחזיק. אז המיתר מחליק אחורה, נתפס שוב, והמחזור חוזר. זה אותו "להיתקע ולהחליק" שגורם לנעל ספורט לחרוק על רצפת אולם ספורט.

בזמן שזה קורה, המיתר יוצר שני קווים ישרים עם פינה חדה אחת שרצה הלוך ושוב לאורכו. מדענים קוראים לזה תנועת הלמהולץ. כל סיבוב של הפינה הוא רעידה אחת, ולכן מספר הסיבובים בשנייה הוא התדירות של הצליל: במיתר A זה קורה 440 פעמים בשנייה, הרבה יותר מדי מהר בשביל לראות.

מיתר לבדו שקט מאוד, כי הוא דק ובקושי מזיז אוויר. הגשר מעביר את הרעידה אל הלוח העליון, עמוד הקול ממשיך להעביר אותה אל הגב, ולוחות העץ הגדולים האלה דוחפים את האוויר, כמו שמניפת נייר מזיזה יותר אוויר מקיסם. גם האוויר שבתוך הגוף מהדהד דרך חורי ה־f, קצת כמו הזמזום כשנושפים מעל פתח של בקבוק.

תהודת האוויר הזאת נמצאת נמוך במנעד של הכינור. בסדרת מדידות אחת היא הייתה בערך 242 עד 291 הרץ, תלוי אם עמוד הקול היה במקומו ואיפה. הוספת עמוד הקול מקשיחה את הגוף, והעלתה אותה בכ־4 חצאי טונים; הגדלת חורי ה־f ב־20% מעלה אותה בכחצי טון, ו־10% יותר אוויר בפנים מורידים אותה בכחצי טון.

גובה הצליל תלוי באורך, במתיחות ובמשקל: מיתרים מתוחים וקצרים יותר נשמעים גבוה יותר, ומיתרים כבדים יותר נשמעים נמוך יותר. כשלוחצים באצבע על השחיף, החלק הרוטט מתקצר, ולכן הצליל עולה. הפינה החדה של תנועת הלמהולץ יוצרת כל צליל עילי שלם, חוץ מהמעטים שיש להם נקודה דוממת (צומת) בדיוק במקום שבו הקשת נוגעת.

נסו את זה: החזיקו סרגל צמוד לקצה שולחן והקפיצו את החלק שבולט החוצה. הכניסו יותר ממנו אל מעל השולחן והקפיצו שוב. ככל שהחלק החופשי קצר יותר, הזמזום גבוה יותר, בדיוק כמו אצבע שמקצרת מיתר של כינור.

איך מנגנים

הניחו את הלסת על משען הסנטר והחזיקו את הכינור במקביל לרצפה. היד השמאלית מתעגלת סביב הצוואר בצורת C רפויה, והמרפק השמאלי נמצא מתחת לאמצע הכינור. בישיבה, שבו על הקצה הקדמי של כיסא יציב עם כף הרגל השמאלית מעט קדימה; בעמידה, הציבו את כפות הרגליים ברוחב הכתפיים.

בקשת, האגודל הימני והאצבע האמצעית נפגשים ויוצרים אליפסה רפויה, ושאר האצבעות מעוגלות בעדינות. משיכה כלפי מטה (קשת למטה) מושכת מהצפרדע לכיוון הקצה ומתאימה לעיתים קרובות לפעמות חזקות; דחיפה כלפי מעלה (קשת למעלה) דוחפת מהקצה חזרה לצפרדע ומתאימה לעיתים קרובות לפעמות חלשות.

שלושה דברים מעצבים את הצליל: מהירות הקשת, הלחץ של הקשת ועד כמה קרוב לגשר מנגנים. ליד הגשר הצליל הכי חזק וצריך קצת יותר לחץ; לכיוון השחיף הוא נעשה רך יותר. יותר לחץ מוסיף צלילים עיליים גבוהים ועושה את הצליל בהיר יותר.

האצבעות השמאליות משנות את הצליל על כל מיתר, ומעבר למיתר אחר מעביר אתכם לאזור צלילים אחר. אפקטים נוספים הם דטשה (détaché, צליל אחד בכל משיכת קשת), לגאטו (כמה צלילים במשיכה אחת), טרמולו (משיכות מהירות מאוד בקצה הקשת), פלאז'ולטים (צליל רך שדומה לחליל צד), sul ponticello (צליל זגוגי, ליד הגשר), sul tasto (צליל עמום שדומה לחליל צד, מעל השחיף) ו־col legno (הקשה בעץ של הקשת).

• ארקו (arco, בקשת)הקשת משאירה את המיתר רוטט, ולכן הצליל נמשך כל עוד נמשכת משיכת הקשת.
• פיציקטו (pizzicato)פורטים על המיתר בחלק הבשרני של האצבע: התחלה ברורה שדועכת מהר.
• ספיקטו (spiccato)הקשת נופלת על המיתר, נעה קצת וקופצת ממנו, ונותנת צלילים קצרים וקלילים.
• ויברטואצבע שמאלית מתנדנדת מעט על המיתר, וגובה הצליל גלי בעדינות. ה־A4 הזה בקשת מנוגן עם ויברטו.

מנעד וכתיבה

מוזיקה לכינור נכתבת במפתח סול. הכינור הוא לא כלי מטרנספז, ולכן הצליל הכתוב והצליל הנשמע זהים: A4 כתוב נשמע A4, 440 הרץ.

הצליל הנמוך ביותר הוא מיתר ה־G הפתוח, G3. משם הכינור מגיע לכארבע אוקטבות, ונגנים מקצועיים מגיעים עד A7; פלאז'ולטים יכולים להגיע ל־D8. מ־G3 עד G7 זה בדיוק ארבע אוקטבות, ולכן A7 הוא טון שלם מעבר לזה.

כל מיתר מכסה קטע משלו. מיתר ה־G מנגן בדרך כלל מ־G3 עד C5, מיתר ה־D מ־D4 עד G5, מיתר ה־A מ־A4 עד D6, ומיתר ה־E מ־E5 עד A7, ונגנים מיומנים יכולים להעלות כל אחד מהם גבוה יותר.

האזינו

• המיתר הנמוך ביותר, G3מיתר ה־G הפתוח: הקשיבו לגוון הכהה והמלא של הצליל הנמוך ביותר של הכינור.
• A4, מיתר ה־A הפתוחA4 הוא מיתר ה־A הפתוח, המכוון ל־440 הרץ.
• E5, המיתר העליוןמיתר ה־E הפתוח: הקשיבו לחוד המבריק והמעט מתכתי שלו.
• A6 גבוהשתי אוקטבות מעל A4, ולכן הוא רוטט פי ארבעה מהר יותר. השוו אותו ל־A4 שנשמע ממש לפניו.
• G3 בקשת מול G3 בפריטהאותו צליל פעמיים: בקשת הוא ממשיך, בפריטה הוא דועך מעצמו.

היסטוריה ומשפחה

הכינור התפתח מכלי קשת קדומים יותר, כמו הפידל של ימי הביניים, הרבק והלירה דה בראצ'ו, והוא צמח מתוך הוויולה דה בראצ'ו. הוא קיבל את צורתו בצפון איטליה באמצע המאה ה־16, בערים כמו מילאנו, ברשה, קרמונה וונציה.

לאנדראה אמאטי מקרמונה מייחסים את בניית הכלים הראשונים של משפחת הכינור. הוא קבע את חורי ה־f, את השבלול ואת ארבעת המיתרים, ובנה את הכלים שלו על תבנית פנימית. הכינור המתוארך הקדום ביותר הוא כינור שבנה ב־1564 לחצר של מלך צרפת שארל התשיעי; הוא שמור במוזיאון אשמוליאן באוקספורד.

בונים מפורסמים מאוחרים יותר היו ניקולו אמאטי (⁦1596–1684⁩) ואנטוניו סטרדיוורי (⁦1644–1737⁩). סטרדיוורי ניסה דגם ארוך יותר בשנות ה־90 של המאה ה־17, ואז, מסביבות 1700, השתמש בדגם קצר ורחב יותר, "הדגם הגדול"; כותבים רבים קוראים לכעשרים השנים שבאו אחר כך "תקופת הזהב" שלו. מסופר שהוא בנה כ־1,000 כלים, ומהם שרדו כ־600. גם ג'וזפה גוורנרי דל ג'זו (⁦1698–1744⁩) ויאקוב שטיינר (⁦1621–1683⁩) היו בונים מפורסמים.

במאה ה־19 אולמות קונצרטים גדולים ונגנים וירטואוזים דרשו יותר עוצמה. הבונים הגביהו את הגשר, עיבו את עמוד הקול ואת קורת הבס, השטיחו את הגוף והטו את הצוואר לאחור, וכך קיבלו צליל חזק ובהיר יותר. פרנסואה טורט (⁦1747–1835⁩) שיפר את הקשת: היא נעשתה ארוכה וחזקה יותר, עם יותר מתיחות, כך שנגנים יכלו להשתמש במשיכות עוצמתיות יותר. בתחילת המאה ה־19 הוא התקבע על מקל שמתעקם פנימה לכיוון השערות, וזו הפכה לקשת הסטנדרטית של משפחת הכינור.

בני המשפחה של הכינור הם הוויולה (מיתרים C, G, D, A), הצ'לו (C2, G2, D3, A3, אוקטבה מתחת לוויולה, מנגנים בו כשהוא עומד) והקונטרבס. הקונטרבס מכוון בקוורטות, E1, A1, D2, G2, ונכתב אוקטבה גבוה יותר ממה שהוא נשמע.

1. בערך ⁦1520–1550⁩
   הכינור מקבל את צורתו בצפון איטליה.
2. 1564
   אנדראה אמאטי בונה את הכינור המתוארך הקדום ביותר ששרד.
3. בערך 1700
   סטרדיוורי מתחיל את "הדגם הגדול"; אחריו באות כעשרים שנות זהב.
4. תחילת המאה ה־19
   הקשת של טורט, שמתעקמת פנימה לכיוון השערות, הופכת לסטנדרט.
5. בערך 1820
   לואי שפור ממציא את משען הסנטר.
6. המאה ה־19
   גשרים גבוהים יותר וצוואר מוטה נותנים צליל חזק ובהיר יותר; הוויברטו נעשה נפוץ.
7. המאה ה־20
   מיתר ה־E עובר ממעי לפלדה.

צעדים ראשונים ותחזוקה

כדי לבדוק את הגודל, החזיקו את הכינור מתחת לסנטר ושלחו את היד השמאלית אל השבלול: היד צריכה לעטוף את השבלול בנוחות בלי להימתח. Yamaha מציינת אורכי גוף של כ־14 אינץ' ל־4/4, 13 ל־3/4, 12 ל־1/2, 11 ל־1/4, 10 ל־1/8, 9 ל־1/16 ו־8 ל־1/32.

לפני הנגינה, סובבו את הבורג שבקצה הצפרדע כדי לכוון את מתיחות השערות, ואז מרחו רוזין באופן אחיד לכל אורך השערות; בפעם הראשונה מרחו יותר. כוונו קודם את כל ארבעת המיתרים. קשיים נפוצים של מתחילים הם לחיצה חזקה מדי על הכינור, לחץ רב מדי עם הלסת, הצוואר או הגב, ושימוש בכל כך הרבה רוזין שהצליל נעשה צורמני.

חלקי העץ של הכינור מחוברים בדבק, ולכן שינויים פתאומיים בחום או בלחות עלולים לפתוח חיבור או להוציא את המיתרים מכיוון. הרחיקו את הכינור מאור שמש ישיר, מחום קיצוני, מקור, מיובש, מלחות, מאבק ומטלטולים חזקים, ואל תשאירו אותו ברכב לאורך זמן.

• תמיד רפו את שערות הקשת לפני שמחזירים את הקשת לנרתיק; זה עוזר לקשת להחזיק מעמד זמן רב יותר.
• נגבו את הכינור במטלית רכה ויבשה; לעולם אל תשתמשו בבנזן, באלכוהול או במדלל, ואל תרססו שום דבר בקרבתו, כי הם פוגעים בגימור.
• בקיץ ובחורף, חכו עד שהכינור יתרגל לטמפרטורת החדר לפני שמנגנים.
• החליפו את הרוזין לפחות פעם בשנה, לפני שהוא מתייבש והופך לאבקתי במקום דביק, והחליפו מיתרים כל כמה חודשים.
• החליפו מיתר אחד בכל פעם. אם מורידים את כל הארבעה, הגשר עלול ליפול והזנב עלול להשתחרר.
• כשמסובבים יתד, לחצו אותה בו בזמן בחוזקה פנימה, לכיוון הראש.
• אחרי הכיוון, בדקו שהצד של הגשר שפונה אל הזנב עומד בזווית ישרה ללוח העליון. אם הוא נוטה, הניחו את הכינור על משטח יציב, רפו מעט את המיתרים ויישרו בעדינות את הגשר בשתי הידיים, כשכל מיתר נשאר בחריץ שלו.
• הרחיקו את הפנים מהכינור בזמן כיוון או החלפת מיתרים; מיתר שנקרע עלול לפגוע בעיניים או בפנים.

ממשיכים לחקור

• כלי מיתרמיתר מפיק צליל כשהוא רוטט. למדו איך פועלים משפחת הכינור, הגיטרות והנבל, ולמה לחיצה על מיתר משנה את הצליל.
• צ'לוהקול הנמוך והחם של משפחת הכינור: איך הקשת גורמת למיתר לשיר, איך יושבים איתו, והמיתרים C G D A.
• גיטרה אקוסטיתגיטרה קלאסית עם מיתרי ניילון וגיטרת פולק עם מיתרי פלדה: חלקים, מאיפה בא הצליל, איך מנגנים ובמה הן שונות.
• גיטרה חשמליתגיטרה חשמלית הופכת את רעידות המיתרים לחשמל בשביל המגבר. למדו איך פיקאפים עובדים ולמה הצליל מתעוות.
• גיטרה בסהחבר הנמוך ביותר במשפחת הגיטרה: איך הפיקאפים עובדים, איך פורטים ולוחצים, מה המנעד שלה ומה ההיסטוריה שלה.
• יוקוליליגיטרה קטנה בת ארבעה מיתרים ממדיירה ומהוואי. הכירו את חלקיה, למה מיתר G גבוה מ־C, ואיך פורטים אקורד.