סקסופון: חלקים, איך נוצר הצליל ואיך מנגנים

הכירו את הסקסופון

הסקסופון הוא צינור מתכת עם קדח חרוטי: הפנים שלו מתרחב ככל שהוא יורד. כשנושפים, לשונית (פרוסה דקה של קנה) על הפומית רוטטת, ושם מתחיל הצליל.

הוא עשוי פליז, אז למה הוא לא כלי נשיפה מנחושת? משפחות הכלים ממוינות לפי האופן שבו הצליל מתחיל. נגני כלי הנשיפה מנחושת מזמזמים בשפתיים; הסקסופון משתמש בלשונית, ולכן הוא כלי נשיפה מעץ. הצליל שלו משתלב היטב גם עם כלי הנשיפה מנחושת וגם עם כלי הנשיפה מעץ.

יש סקסופונים בכמה גדלים. ארבעת הנפוצים ביותר הם סופרן, אלט, טנור ובריטון. האלט כמעט תמיד ב־E♭; הטנור כמעט תמיד ב־B♭.

האלט נראה כמו האות J, והצוואר שלו (הצינור הקצר שמחזיק את הפומית) מכופף בכמעט 90 מעלות. הטנור גדול יותר, עם פומית ולשונית גדולות יותר, ולצוואר שלו יש כיפוף גלי. רוב הסופרנים ישרים, ולצוואר של הבריטון יש לולאה בחלק העליון.

משפחה

כלי נשיפה מעץ (לשונית יחידה)

סיווג

הורנבוסטל–זקס 422.212: כלי לשונית עם לשונית יחידה וקדח חרוטי

מנעד (צליל אמיתי)

אלט D♭3 עד A♭5 (טנור A♭2 עד E♭5)

מפתח

מפתח סול

טרנספוזיציה

אלט ב־E♭: נשמע סקסטה גדולה מתחת למה שכתוב. טנור ב־B♭: נשמע נונה גדולה מתחת

גודל

אלט בגובה של בערך 70 ס"מ; טנור במוזיאון נמדד בערך 83 ס"מ

חלקי הסקסופון

לסקסופון יש בערך 600 חלקים בארבעה חלקים עיקריים: צוואר, גוף, כיפוף ופעמון. בצינור יש עשרים ומשהו חורי צליל, אבל לכם יש רק עשר אצבעות. מפתחות ומוטות מאפשרים לאצבע אחת לסגור חורים רחוקים.

כל המתכת היא פליז, סגסוגת של נחושת ואבץ. גם סקסופון מצופה זהב או כסף עשוי מתחת לציפוי מפליז.

חלק מהחלקים נמצאים בתוך הכלי או מאחוריו, במקום שהתמונה לא יכולה להראות; המספרים שלהם מסמנים בערך היכן הם נמצאים.

12345678910

1. 1
   פומית mouthpiece

   נכנסת לפה ומחזיקה את הלשונית. היא יכולה להיות מפלסטיק, מעץ או ממתכת, והיא מושחלת על השעם שבקצה הצוואר.

2. 2
   לשונית reed

   מקור הצליל. הצד השטוח שלה מונח על הפומית, והיא פותחת וסוגרת את מעבר האוויר כמו שסתום קטן.

3. 3
   ליגטורה ligature

   רצועת מתכת עם ברגים שמחזיקה את הלשונית על הפומית. המקום שבו שמים אותה משנה את האופן שבו הלשונית רוטטת.

4. 4
   צוואר neck

   מחבר את הפומית לגוף. הקצה שלו עטוף שעם, כדי שהפומית תיסגר היטב ואפשר יהיה לכוונן מעט את הכיוון.

5. 5
   מפתח האוקטבה octave key

   לוחצים עליו באגודל שמאל. הוא פותח חור זעיר, כך שאותו אצבוע קופץ באוקטבה למעלה; מפתח אחד מחליף בין חור על הצוואר לחור על הגוף.

6. 6
   גוף body

   הצינור הראשי בצורת חרוט, שעליו חורי הצליל והמפתחות.

7. 7
   מפתחות וכריות keys and pads

   המפתחות מכסים את החורים בכריות עגולות מלבד עטוף עור. באלט, הכרית הגדולה ביותר בקוטר 5 ס"מ.

8. 8
   משען האגודל thumb rest

   אגודל ימין נכנס מתחתיו כדי להחזיק את הכלי.

9. 9
   כיפוף (ה־U) bow

   הכיפוף בצורת U שמחבר את הגוף לפעמון. הוא מקפל את הצינור הארוך לצורה שאפשר להחזיק, ומשנה את הצליל רק מעט.

10. 10
    פעמון bell

    הקצה המתרחב של הצינור, מגולגל מיריעת פליז אחת בצורת מניפה ומולחם.

איך נוצר הצליל

הלשונית פועלת כמו דלת קטנה שמתנופפת ונפתחת ונסגרת. בזמן שנושפים, הרווח בין הלשונית לפומית נפתח ונסגר שוב ושוב, וחותך זרם אוויר יציב למשבים קצרים. המשבים האלה מרעידים את האוויר בתוך הצינור. בצליל הנמוך ביותר של האלט, D♭3, זה קורה בערך 139 פעמים בשנייה.

כשמנגנים בשקט, הלשונית מתנדנדת בעדינות, והצליל חלק ורך. כשמנגנים חזק, היא מתנדנדת כל כך רחוק שהיא נטרקת עד הסוף על הפומית פעם אחת בכל מחזור. זה כמו לחתוך את הפסגות של הגלים: מופיעים הרבה צלילים עיליים גבוהים, והצליל נעשה בהיר.

צינור ארוך יותר נותן צליל נמוך יותר. פתיחת חור צליל היא כמו לנסר את הצינור בנקודה הזאת, ולכן הצליל עולה. כל חצי טון דורש צינור קצר בכ־6%, ולכן אוקטבה דורשת 12 חורים. החורים לצלילים הגבוהים קטנים; החורים לצלילים הנמוכים גדולים, וגדולים צריכים מפתחות כדי לכסות אותם.

בצינור בצורת חרוט, כל השלבים של סולם הצלילים העיליים קיימים: פי 1, פי 2, פי 3 מהתדירות הנמוכה ביותר, וכן הלאה. השלב השני הוא בערך פי שניים מהראשון, ולכן כשקופצים לרגיסטר השני נוחתים אוקטבה גבוה יותר. לקלרינט יש צינור ישר בצורת גליל; ברגיסטר הנמוך שלו קיימים בעיקר השלבים האי־זוגיים (1, 3, 5), ולכן הוא קופץ בדודצימה (אוקטבה ועוד קווינטה).

מפתח האוקטבה לא יוצר צליל חדש בעצמו. כמו להחזיק בעדינות את השלב הראשון של סולם, הוא פותח חור זעיר שמחליש את התהודה הנמוכה ביותר, ואז התהודה השנייה משתלטת. התהודה הנמוכה ביותר חלשה בחרוט ממילא, ולכן קשה לנגן את הצלילים הנמוכים ביותר בשקט, אבל קל יותר לנגן אותם חזק.

בצליל של הסקסופון יש צלילים עיליים גם אי־זוגיים וגם זוגיים, אחת הסיבות שהוא נשמע שונה מהקלרינט. הוא גם חזק יותר משאר כלי הנשיפה מעץ. ימאהה מתארת את הצליל שלו כקרוב מאוד לקול האדם, עם הטווח הדינמי הרחב ביותר מכל כלי הנשיפה מעץ.

גם הפה והגרון שלכם הם חלל צליל, קצת כמו חדר קטן שגורם לצלילים מסוימים להדהד. חוקרים גילו שנגנים מקצועיים כיוונו תהודה חזקה בפה קצת מעל הצליל שרצו, ברגיסטר הגבוה מאוד, האלטיסימו. הנגנים החובבים במחקר הזה לא עשו זאת, ולא הצליחו לנגן צלילי אלטיסימו.

נסו את זה: מצאו שני גלילי קרטון באורכים שונים, למשל גליל של מגבות נייר וגליל של נייר טואלט. סגרו קצה אחד של כל אחד בכף היד וטפחו עליו, ואז הקשיבו. הגליל הארוך יותר נותן צליל נמוך יותר, בדיוק כמו שהסקסופון נשמע נמוך יותר כשיותר חורים סגורים.

איך מנגנים

שלוש נקודות מחזיקות את הסקסופון: אגודל ימין מתחת למשען האגודל, השיניים העליונות על הפומית, ורצועת הצוואר, שנושאת את רוב המשקל. כוונו את הרצועה כך שהפומית תגיע בדיוק לשפתיים בלי שתתכופפו. שבו או עמדו זקוף, הסתכלו קדימה והירגעו, כשהכלי זקוף מולכם ונוטה מעט ימינה.

אמבושור (איך מעצבים את הפה): השפה התחתונה מכסה את השיניים התחתונות כמו כרית, הלשונית נחה על השפה הזאת, השיניים העליונות יושבות על הפומית מלמעלה, וזוויות הפה נסגרות סביבה, כאילו אומרים "או". אל תנשכו. סימני שיניים עמוקים על הפומית בדרך כלל אומרים שאתם נושכים.

הגוון, הכיוון והעוצמה מתחילים כולם בנשימה. תמכו בה מהבטן כך שהאוויר ישמור על מהירות קבועה, במקום ללחוץ את הצליל בפה. כדי להתחיל צליל, געו בלשונית בלשון ואז שחררו, כמו לשחרר דלת שהחזקתם סגורה.

אגודל שמאל לוחץ על מפתח האוקטבה כדי לעבור לרגיסטר השני. בכל הסקסופונים האצבוע בעצם זהה: אותו צליל כתוב מנוגן באותן אצבעות באלט ובטנור, אם כי לכל פומית צריך להתרגל קצת.

טכניקות נוספות: גראול (growl) פירושו לזמזם או לשיר בזמן הנשיפה, לצליל מחוספס. טריל הוא החלפה מהירה בין צליל לשכן שלו מלמעלה. בסלאפ טאנג (slap tongue) הלשון תופסת את הלשונית ומושכת אותה, ואז משחררת אותה כך שהיא נחבטת בחזרה ב"פופ" הקשתי. כיפופי צליל וגליסנדו באים בעיקר משינוי של חלל הפה. באלטיסימו משתמשים באצבועים מיוחדים ובכיוון הפה כדי לעלות מעל F♯6 כתוב.

למדו ויברטו אחרי שהאמבושור, הידיים, הנשימה והגוון יציבים, בערך אחרי שנה או שנתיים. השתמשו בלסת כמו בציר, והזיזו אותה טיפה כך שהצליל יורד מעט וחוזר. לכל היותר בערך בשש־עשריות במהירות של 72 עד 76 פעמות לדקה; מהר יותר נשמע לחוץ. מורים לא ממליצים להשתמש בסרעפת או לנענע את הכלי.

• צליל ארוך (טנור)צליל ארוך וישר בלי ויברטו בסקסופון טנור: D5 כתוב, C4 בצליל אמיתי. תרגול צלילים ארוכים שואף ליציבות הזאת.
• ויברטו (טנור)קודם צליל ישר, ואז אותו צליל עם ויברטו של הלסת, בסקסופון טנור (D5 כתוב, C4 בצליל אמיתי). הקשיבו לגל החם שהוא מוסיף.
• צליל קצר בהתקפת לשון (טנור)הלשון משחררת את הלשונית וצליל קצר קופץ החוצה, בסקסופון טנור: D5 כתוב, C4 בצליל אמיתי.

מנעד וכתיבת תווים

כל הסקסופונים ב־E♭ וב־B♭ קוראים במפתח סול. המנעד הכתוב הוא בערך מ־B♭3 עד F6, והרבה סקסופוני אלט וטנור מגיעים גם ל־F♯6. מעל זה נמצא רגיסטר האלטיסימו, שדורש תרגול מיוחד. המנעד הרגיל הוא קצת פחות משלוש אוקטבות.

הסקסופון הוא כלי מתמיר: הצליל הכתוב והצליל ששומעים שונים. הצד הטוב הוא שבכל הגדלים האצבוע זהה, כך שלא צריך ללמוד שום דבר מחדש כשמחליפים. האלט נשמע סקסטה גדולה מתחת למה שכתוב: C5 כתוב נשמע E♭4. הטנור נשמע נונה גדולה מתחת (אוקטבה ועוד סקונדה גדולה): F4 כתוב נשמע E♭3.

לכן המנעד האמיתי של האלט הוא D♭3 עד A♭5 (בערך 139 עד 831 הרץ), ושל הטנור A♭2 עד E♭5 (בערך 104 עד 622 הרץ). כדי לנגן עם פסנתר ב־C מז'ור בצליל אמיתי, האלט קורא ב־A מז'ור (3 דיאזים) והטנור קורא ב־D מז'ור (2 דיאזים).

האזינו

• צליל נמוך בטנור: B♭2סקסופון טנור, C4 כתוב, B♭2 בצליל אמיתי, קרוב לצליל הנמוך ביותר שלו. הקשיבו לצליל הנמוך והעבה.
• טנור עם מפתח האוקטבה: C4סקסופון טנור, D5 כתוב, C4 בצליל אמיתי. הצליל הזה משתמש במפתח האוקטבה: הוא ברגיסטר השני.
• צליל גבוה בטנור: D5סקסופון טנור, E6 כתוב, D5 בצליל אמיתי, ליד הקצה העליון של המנעד הכתוב הרגיל (F6).
• טנור, מלמטה למעלהאותו סקסופון טנור מטפס דרך שלושה רגיסטרים: B♭2, ‏C4, ‏D5 בצליל אמיתי (C4, ‏D5, ‏E6 כתוב).

היסטוריה ומשפחה

הסקסופון הוא אחד הכלים הנפוצים המעטים שידוע שהמציא אותם אדם אחד, והוא נקרא על שמו: אדולף סאקס. הוא נולד בדינאן שבבלגיה ב־1814. גם אביו היה בונה כלים, וסאקס למד חליל וקלרינט בקונסרבטוריון של בריסל.

יש כמה גרסאות לשאלה למה הוא המציא אותו: כדי לשפר את הצליל של קלרינט הבס, מניסויים שבהם הרכיב פומית עם לשונית על כלי נשיפה מנחושת, כדי לשלב את היתרונות של כלי הנשיפה מעץ ומנחושת, או כדי ליצור כלי דמוי קלרינט שקופץ באוקטבה בנשיפה חזקה. הוא בנה אותו בסביבות 1840, הציג אותו בפריז ב־1842, ורשם עליו פטנט ב־1846; הפטנט כיסה 8 גדלים.

הצבא הצרפתי אימץ את הסקסופון מהר, והוא התפשט לארצות אחרות. סאקס נאבק ביריבים בבתי משפט במשך עשר שנים על הפטנטים שלו, והיה עני לעת זקנה. הקונסרבטוריון של פריז פתח כיתת סקסופון ב־1857, וסאקס עצמו לימד בה.

בתזמורת, "הארלזיינית" של ביזה היא כנראה אחת היצירות הראשונות שמשתמשות בסקסופון, ול"בולרו" של ראוול יש סולו לסקסופון טנור ולסקסופון סופרן. בארצות הברית הוא נעשה כלי סולו פופולרי בסביבות מלחמת העולם הראשונה, ואחר כך אחד מכלי הסולו החשובים ביותר בסווינג ובג'אז. בין גדולי הסקסופון בג'אז: קולמן הוקינס, לסטר יאנג, צ'רלי פרקר, סוני רולינס וג'ון קולטריין.

קרובי משפחה: גם הקלרינט משתמש בלשונית אחת, אבל הצינור שלו גלילי, ולכן הוא קופץ בדודצימה בנשיפה חזקה. האבוב והבסון משתמשים בשתי לשוניות, וגם להם יש צינורות חרוטיים. סאקס המציא גם כלי נשיפה מנחושת, כמו הסקסהורן, שמנגנים בהם בזמזום השפתיים.

1. 1814
   אדולף סאקס נולד בדינאן שבבלגיה.
2. בערך 1840
   סאקס יוצר את הסקסופון.
3. 1842
   ב־12 ביוני מקדיש ברליוז לסאקס מאמר שלם בעיתון Journal des Débats; באותה שנה סאקס משתקע בפריז ומציג את הסקסופון.
4. 1844
   סקסופון בס ב־B♭ מוצג בתערוכת התעשייה הצרפתית.
5. 1846
   סאקס רושם פטנט על הסקסופון בפריז; הפטנט מכסה 8 גדלים.
6. 1857
   הקונסרבטוריון של פריז פותח כיתת סקסופון שסאקס מלמד בה.
7. 1894
   סאקס מת בפריז.
8. אמצע שנות ה־20
   בלהקת ג'אז סטנדרטית יש חמישה סקסופונים.
9. 1928
   הסקסופוניסט ג'וני הודג'ס מצטרף לתזמורת של דיוק אלינגטון.

צעדים ראשונים ותחזוקה

לסקסופון ראשון, האלט הוא בחירה טובה: קל יותר לנגן בו מאשר בסופרן, הרצועה נושאת את רוב המשקל שלו, וקל יותר לטפל בו. התחילו עם פומית רגילה ולשונית בחוזק של בערך 2½, ותרגלו צלילים ארוכים ואמבושור. הפומית והלשונית צריכות להתאים זו לזו, אז שאלו בחנות כלי נגינה אם אתם לא בטוחים.

חוזקי הלשוניות נעים בדרך כלל בין 2 ל־5; מספר נמוך יותר פירושו לשונית דקה יותר. חוזקים 2 ו־2.5 רוטטים בקלות ונשמעים בהירים יותר; 4 ו־5 קשים יותר לנשיפה ונשמעים עבים וחמים יותר. לשוניות נשחקות: לשונית אחת מחזיקה בדרך כלל בערך שבוע עד שבועיים, והצליל משתנה כשעוברים לחדשה; לשוניות סינתטיות (משרף) מחזיקות יותר זמן. פומית צרה עם לשונית רכה מדי עלולה לגרום ללשונית להיסגר על הפומית, והצליל עלול להיקטע פתאום.

• לפני ההרכבה, מרחו מעט שומן שעם על השעם שבקצה הצוואר, במקום שבו נכנסת הפומית, ואל תלחצו על הצוואר או על המפתחות בזמן ההרכבה.
• אחרי הנגינה, הורידו את הלשונית, נקו את הפומית במטלית ניקוי קטנה (היזהרו לא לפגוע בקצה הדק שלה), ואז ייבשו את פנים הצוואר.
• כשהצוואר מפורק, הכניסו את מטלית הניקוי דרך הפעמון ומשכו אותה החוצה בחלק העליון של הגוף, במקום שבו נכנס הצוואר (סופרן, אלט וטנור; בבריטון זה שונה).
• אם כרית רטובה, הניחו נייר ניקוי בין הכרית לחור הצליל ולחצו קלות על המפתח כמה פעמים, ואז הזיזו את הנייר וחזרו על זה פעמיים־שלוש; אל תמשכו את הנייר החוצה בזמן שהמפתח לחוץ.
• כל ⁦2–3⁩ חודשים, שימו טיפה קטנה של שמן מפתחות בשני הקצוות של מוטות המפתחות ונגבו את העודף; מפתח שחורק אומר שהגיע הזמן.
• אל תפרקו את המפתחות בעצמכם. אם הצלילים הנמוכים נעשים קשים לנגינה, ייתכן שכרית לא אוטמת; תנו לחנות כלי נגינה לבדוק.
• קצה הפומית דק ועלול להיסדק או להישבב אם הוא נופל, וזה משנה את הגוון.

ממשיכים לחקור

• כלי נשיפה מעץכלי נשיפה מעץ מפיקים צליל מאוויר שרוטט בתוך צינור. למדו איך פועלים חלילים, לשוניות וחורי אצבע.
• חליל צדבלי לשונית: נושפים מעל שפה של חור. הכירו את חלקי חליל הצד, איך נוצר הצליל, איך מנגנים בו ומה המנעד שלו.
• קלרינטלשונית אחת נפתחת ונסגרת כמו דלת קטנטנה ומרעידה את האוויר. הכירו את החלקים, את הקפיצה בדודצימה ואת הנגינה.