קלרינט: חלקים, איך הוא נשמע ואיך מנגנים בו

הכירו את הקלרינט

הקלרינט שייך למשפחת כלי הנשיפה מעץ. על הפומית יושבת לשונית, והגוף הוא צינור שנשאר כמעט באותו רוחב לכל אורכו: גליל. מפתחות וחורי צליל לאורך הצינור משנים את הצליל.

בעצם הקלרינט הוא משפחה שלמה. הקלרינט ב־B♭ הוא הנפוץ ביותר, ואורכו בערך 66 ס"מ. התזמורות צריכות גם את הקלרינט ב־A, באורך של בערך 71 ס"מ, שמשתמש באותן אצבועים ובאותה פומית. הקלרינט הקטן ב־E♭ ארוך בערך 49 ס"מ ונשמע קוורטה מעל הקלרינט ב־B♭, ואילו קלרינט הבס גדול בערך פי שניים ונשמע אוקטבה נמוך יותר.

כל אחד נשמע קצת אחרת. הקלרינט ב־B♭ מבריק, בהיר, עשיר וצלול. הקלרינט ב־A רך יותר ופחות עוצמתי. הקלרינט ב־C בהיר יותר, קר יותר וקשה יותר, והיום משתמשים בו לעיתים רחוקות.

משפחה

כלי נשיפה מעץ (לשונית יחידה)

סוג

הורנבוסטל–זקס 422.211.2: לשונית יחידה, קדח גלילי, חורי אצבעות

מנעד (צליל אמיתי)

D3 עד B♭6 (כתוב E3 עד C7)

מפתח

מפתח סול

טרנספוזיציה

קלרינט ב־B♭: נשמע סקונדה גדולה (טון שלם) מתחת למה שכתוב

גדלים נפוצים

B♭ בערך 66 ס"מ; A בערך 71 ס"מ

חלקי הקלרינט

קלרינט מתפרק לחמישה חלקים: פומית, חבית, חלק עליון, חלק תחתון ופעמון. לפני הנגינה מחברים אותם אחד אחד, ואז מניחים את הלשונית.

הגוף עשוי מהובנה אפריקאית (גרנדילה), מגומי קשה או ממתכת; גרנדילה היא היום העץ הנפוץ ביותר לקלרינטים. קלרינטים מייצרים גם משרף ABS, פלסטיק חזק מאוד שעומד היטב בשינויי לחות.

חלק מהחלקים נמצאים בתוך הכלי או מאחוריו, במקום שהתמונה לא יכולה להראות; המספרים שלהם מסמנים בערך היכן הם נמצאים.

123456789

1. 1
   לשונית reed

   להב דק של קנה (Arundo donax). היא מתג ההפעלה של הצליל: הנשימה שלכם מניעה אותה, והיא נפתחת ונסגרת מהר מאוד.

2. 2
   ליגטורה ligature

   המהדק שמחזיק את הלשונית על הפומית. הניחו את הלשונית במקומה ויישרו את הליגטורה לפני שאתם מהדקים אותה.

3. 3
   פומית mouthpiece

   הקצה בצורת מקור שנכנס לפה, עשוי גומי קשה (אבוניט) או עץ קוקוס.

4. 4
   חבית barrel

   החלק הקצר שמתחת לפומית, שבולט החוצה כמו חבית קטנה. הוא מחבר את הפומית לחלק העליון.

5. 5
   שעם החיבורים tenon cork

   טבעות שעם בכל חלק, במקום שבו החלקים נכנסים זה לתוך זה. מרחו עליהן מעט שומן לפני ההרכבה; השעם נשחק וצריך להחליף אותו כל שנה או שנתיים.

6. 6
   חלק עליון upper joint

   החלק שמנגנת עליו יד שמאל. יש עליו את מפתח הרגיסטר, שלוחצים עליו באגודל שמאל, והוא מקפיץ את הצליל בדודצימה.

7. 7
   חורי צליל ומפתחות tone holes & keywork

   לאורך הגוף יש בערך 24 חורי צליל. לקלרינט הסטנדרטי בשיטת בם יש 17 מפתחות ו־6 טבעות; המפתחות עשויים כסף ניקל (אלפקה), פליז, כסף או זהב.

8. 8
   חלק תחתון lower joint

   החלק שמנגנת עליו יד ימין. מאחור נמצא משען האגודל, שבו אגודל ימין מחזיק את כל הכלי.

9. 9
   פעמון bell

   הקצה הרחב והפתוח. הוא עוזר לצליל לצאת מהצינור, ובצלילים הנמוכים ביותר הוא פועל כמו אורך נוסף של הצינור.

מאיפה בא הצליל

כשמנגנים, נושפים אוויר בלחץ שגבוה רק קצת מלחץ האוויר שמסביב, בערך 3% יותר. הלשונית פועלת כמו דלת קטנטנה שמתנדנדת מעצמה: הנשימה שלכם דוחפת אותה לכיוון הפומית ומצרה את הרווח. הלשונית מתנופפת בין פתוחה לסגורה כל כך מהר, שזרם אוויר יציב הופך למשבים קצרים ומהירים, והרעידה הזאת היא הצליל.

אם נושפים חזק מספיק, הלשונית נדחפת עד הסוף ונסגרת, ושום אוויר לא עובר. זה כמו ללחוץ צינור גינה עד שהוא שטוח: המים נעצרים. לכן כשצליל גבוה לא יוצא, לעיתים קרובות הבעיה היא לא חוסר אוויר.

קצה הפומית כמעט אטום בידי הלשונית, וקצה הפעמון פתוח, ולכן הקלרינט מתנהג כמו צינור שסגור בקצה אחד ופתוח בקצה השני. בצינור כזה, גל הקול הארוך ביותר ארוך בערך פי ארבעה מאורך הצינור, קצת כמו חבל ארוך שיש בו מקום רק לתנודה אחת גדולה ואיטית. הגל הארוך ביותר הזה נותן את הצליל הנמוך ביותר: D3 בצליל אמיתי (E3 כתוב).

כל צליל מוזיקלי מסתיר שורה של צלילים שקטים וגבוהים יותר, שנקראים צלילים עיליים. בצלילים הנמוכים של הקלרינט, האיברים ה־1, ה־3 וה־5 בשורה (האי־זוגיים) חזקים במיוחד והזוגיים חלשים, כמו מסרק שכל שן שנייה בו קוצרה. זה מה שנותן לרגיסטר הנמוך את הצליל החלול שלו. בערך באמצע (צלילי ה"גרון") הזוגיים חשובים יותר, וכשמפתח הרגיסטר פתוח ההבדל כמעט נעלם, והצליל נעשה בהיר וצלול.

לחיצה על מפתח הרגיסטר פותחת חור קטן בערך בשליש הדרך לאורך החלק הסגור של הצינור. אז הצליל קופץ לתדירות פי שלושה: דודצימה למעלה, כלומר אוקטבה ועוד קווינטה זכה. דמיינו חבל קפיצה שמישהו צובט קלות בשליש האורך שלו, כך שהוא מסתובב בשלוש לולאות במקום באחת.

כשמתחילים מצד הפעמון, כל חור צליל שפותחים מקרב את החלק הרוטט אל הפומית, כאילו קיצרתם את הצינור בכ־6%, והצליל עולה בחצי טון.

לצלילי הגרון יש רק שתי תהודות בצינור שמתיישרות היטב זו עם זו, ולכן קל יותר להוציא אותם מכיוון, והם נשמעים קצת חלשים ועמומים יותר. בגלישה המפורסמת כלפי מעלה שפותחת את "רפסודיה בכחול", נגנים מנוסים מכוונים את התהודה בתוך הפה שלהם כך שתהיה חזקה כמו התהודה של הצינור, או חזקה ממנה, באוקטבה האחרונה (C5 עד C6 כתוב, B♭4 עד B♭5 בצליל אמיתי). זה קצת כמו לשנות את צורת הפה כדי לשנות את הצליל כשמשרקים.

נסו את זה: ב"האזינו" למטה, נגנו B♭3 ואחר כך F5. בקלרינט יש להם אותו אצבוע; ההבדל היחיד הוא מפתח הרגיסטר. עכשיו ספרו למעלה מ־B♭3 על מקלדת: F5 הוא לא רק אוקטבה למעלה (זה היה B♭4), אלא ממשיכים עד ה־F הבא. זו דודצימה.

איך מנגנים

שמרו על כתפיים רפויות ועל אצבעות מעוגלות בעדינות. רק אגודל ימין מחזיק את הקלרינט, כשהוא נח מתחת למשען האגודל בצורת C טבעית; אל תשאירו אותו כפוף לאחור. הסתכלו ישר קדימה ואל תנפחו את הלחיים. הזווית בין הקלרינט לגוף משנה את הצליל: זווית קטנה יותר נשמעת ממוקדת יותר, אבל השפה התחתונה עלולה ללחוץ חזק מדי.

הדרך הנפוצה ביותר לעצב את הפה היא אמבושור של שפה אחת: השפה התחתונה מכסה בעדינות את השיניים התחתונות, והשיניים העליונות נחות בחוזקה על הפומית. הכניסו לפה בדיוק את הכמות הנכונה של פומית, כמו כששותים בקשית: מעט מדי וקשה להוציא צליל, יותר מדי והצליל נשבר. יש נגנים שמשתמשים במקום זה באמבושור של שתי שפתיים, כשהשפה התחתונה מעל השיניים התחתונות והשפה העליונה מעל השיניים העליונות. יש מורים שמתחילים בשתי שפתיים ועוברים לשפה אחת כשזה יציב.

האצבעות מכסות ומגלות חורי צליל ומפתחות טבעת כדי לשנות את אורך הצינור. לחצו על מפתח הרגיסטר באגודל שמאל, ואותו אצבוע נשמע דודצימה גבוה יותר: C4 כתוב הופך ל־G5 כתוב (B♭3 בצליל אמיתי הופך ל־F5). בצלילים הגבוהים ביותר משתמשים גם בחור שמתחת לאצבע המורה של יד שמאל כחור רגיסטר.

כדי לכופף צליל, שנו את מקום הלשון (ככל שאמצע הלשון קרוב יותר ללשונית, הצליל נמוך יותר), ולא על ידי הורדת הלסת. צליל בקלרינט אפשר לכופף רק כלפי מטה: בערך רבע טון ברגיסטר הנמוך, ועד בערך חצי טון ברגיסטר האמצעי. בצלילים גבוהים אל תנשכו, כי זה סוגר את הלשונית; מורים מציעים במקום זה לדחוף את הקלרינט למעלה באגודל ימין ולהפנות את הסנטר למטה.

יש עוד הרבה מה לגלות. בלגאטו מחליפים צלילים רק באצבעות, בלי לשון, וקפיצות מחוברות של טרצה עד סקסטה הן כתיבה טיפוסית לקלרינט. טריל או טרמולו מחליפים שני צלילים במהירות; גליסנדו מחליק על ידי כיסוי חלקי של חורים או החלפת אצבועים; בפרולאטו (flutter tonguing) מגלגלים "ר" בזמן הנשיפה; מולטיפוניקס משתמשים באצבועים מיוחדים כדי להשמיע שני צלילים או יותר בבת אחת. בסטקטו כפול ומשולש (double/triple tonguing) כמעט לא משתמשים, כי הלשונית מפריעה ללשון.

• התקפת לשוןגעו קלות בקצה הלשונית בקצה הלשון, כאילו אומרים "דה" ולא "טה", כך שכל צליל מתחיל בבירור. כאן: צלילים קצרים בהתקפת לשון על F4 בצליל אמיתי (G4 כתוב).
• מפתח הרגיסטר: דודצימה למעלהאותו אצבוע בלי מפתח הרגיסטר ואיתו: B♭3 בצליל אמיתי (C4 כתוב), ואז F5 (G5 כתוב).
• כל החורים סגורים: הצליל הנמוך ביותרכשכל החורים מכוסים, כל הצינור רוטט ונותן את הצליל הנמוך ביותר, D3 בצליל אמיתי (E3 כתוב).

מנעד וכתיבת תווים

תווים לקלרינט כותבים במפתח סול. הקלרינט ב־B♭ הוא כלי מתמיר: מה ששומעים נמוך בטון שלם (סקונדה גדולה) ממה שכתוב. כך ש־C4 כתוב נשמע B♭3, ו־D4 כתוב נשמע C4.

הקלרינט ב־B♭ כתוב מ־E3 עד C7 ונשמע מ־D3 עד B♭6; בתזמורת הוא בדרך כלל לא עולה מעל G6 בצליל אמיתי. בני משפחה אחרים מתמירים אחרת: הקלרינט ב־A נשמע טרצה קטנה מתחת למה שכתוב, והקלרינט ב־E♭ טרצה קטנה מעל. קלרינט הבס נשמע נונה גדולה מתחת כשכותבים לו במפתח סול, וסקונדה גדולה מתחת במפתח פה, והוא יורד עד B♭1 בצליל אמיתי.

המנעד מתחלק לרגיסטרים בצבעים שונים (צליל אמיתי, והכתוב בסוגריים): רגיסטר השלומו (chalumeau) הנמוך D3–E4 (E3–F♯4) כהה, מלא, רך וחם; רגיסטר הגרון F4–A♭4 (G4–B♭4) קצת חלש ועמום יותר; רגיסטר הקלרינו (clarion) A4–F6 (B4–G6) בהיר, מבריק וממוקד; הצלילים העליונים G♯6–B♭6 (A♯6–C7) צורמים וחודרים.

האזינו

• הצליל הנמוך ביותר, D3 (‏E3 כתוב)צליל נמוך, כהה וחלול. ברגיסטר הנמוך הצלילים העיליים האי־זוגיים חזקים במיוחד.
• דודצימה במפתח אחדB♭3 בצליל אמיתי (C4 כתוב), ואז F5 (G5 כתוב): אותו אצבוע ועוד מפתח הרגיסטר. הצליל קופץ בדודצימה והגוון נעשה בהיר יותר.
• צליל גרון, F4 (‏G4 כתוב)צלילים קצרים בהתקפת לשון ברגיסטר הגרון. הקשיבו לצליל קליל יותר וקצת עמום.
• גבוה ובהיר, D6 (‏E6 כתוב)צליל ברגיסטר הקלרינו: בהיר, מבריק וממוקד.

היסטוריה ומשפחה

הקלרינט התפתח מהשלומו (chalumeau), כלי עם לשונית יחידה שהיו לו בדרך כלל 8 חורי אצבעות ומנעד של בערך אוקטבה אחת בלבד. הוא יכול היה לנגן כמעט רק צלילים נמוכים.

בסביבות שנת 1700, בתחילת המאה ה־18, משפחת דנר מנירנברג הוסיפה לשלומו שני מפתחות. בדרך כלל הקרדיט ניתן לאב, יוהאן כריסטוף דנר (⁦1655–1707⁩), שנחשב בדרך כלל לממציא הקלרינט. השם קלרינט פירושו "חצוצרה קטנה", אולי בגלל הצלילים הגבוהים והבהירים שלו. קלרינטים עם שני מפתחות נשארו בשימוש עד בערך 1770.

הקלרינט היה כלי הנשיפה מעץ האחרון שהצטרף לתזמורת, בתקופה הקלאסית הווינאית, בחלק המאוחר של המאה ה־18. ב־1791 כתב מוצרט את הקונצ'רטו לקלרינט ב־A מז'ור, ק' 622, עבור הקלרינטן אנטון שטאדלר; הוא סיים אותו ב־7 באוקטובר, והוא נוגן לראשונה בפראג ב־16 באוקטובר. הוא נכתב לקלרינט באסט, שירד ארבעה חצאי טונים נמוך יותר. כתב היד המקורי אבד, והגרסאות ששרדו כותבות מחדש את הסולו כך שקלרינט רגיל ב־A יוכל לנגן אותו.

ב־1812 הוציא איוון מילר קלרינט עם שלושה־עשר מפתחות, אבן דרך לכל מערכות המפתחות של הקלרינט המודרני, ואחריו משען האגודל נעשה סטנדרטי.

בתחילת שנות ה־40 של המאה ה־19 שאלו הקלרינטן הפריזאי היאסינת קלוזה ובונה הכלים לואי־אוגוסט ביפה את מפתחות הטבעת שתאובלד בם המציא לחליל, ורשמו פטנט על הקלרינט שלהם ב־1844. הוא נקרא שיטת בם בגלל הרעיון של בם, אבל בם עצמו לא תכנן אותו. שיטת בם היא היום הנפוצה ביותר בעולם; בארצות דוברות גרמנית משתמשים בשיטת אלר עם 22 מפתחות, שפיתח אוסקר אלר ב־1900.

ב־1838 בנה אדולף סאקס קלרינט בס עם מפתחות גדולים וגוף ישר, הסוג שמשתמשים בו היום. "רפסודיה בכחול" בוצעה לראשונה בניו יורק ב־12 בפברואר 1924. הפתיחה שלה נכתבה כסולם מהיר, אבל הקלרינטן רוס גורמן ניגן אותה בחזרה בצחוק כגלישה ארוכה; גרשווין אהב את זה, והגלישה נשארה.

1. בערך 1700
   משפחת דנר מנירנברג מוסיפה לשלומו שני מפתחות
2. 1791
   מוצרט מסיים את הקונצ'רטו לקלרינט ק' 622 עבור אנטון שטאדלר
3. 1812
   הקלרינט בן שלושה־עשר המפתחות של איוון מילר
4. 1838
   קלרינט הבס הישר של אדולף סאקס
5. 1844
   קלוזה וביפה רושמים פטנט על הקלרינט בשיטת בם
6. 1900
   הקלרינט הגרמני בן 22 המפתחות של אוסקר אלר
7. 1924
   "רפסודיה בכחול" נפתחת בגלישת הקלרינט שלה

צעדים ראשונים ותחזוקה

הקלרינט ב־B♭ הוא הסוג הנפוץ ביותר: בסולו, בתזמורות ובלהקות. קלרינט מפלסטיק (שרף ABS) חזק מאוד ולא מושפע משינויי לחות; קלרינט מעץ עלול להיסדק כשהטמפרטורה או הלחות משתנות פתאום. יש מורים שמציעים שאם הידיים שלכם עדיין קטנות ועוד לא חזקות, תוכלו להישאר זמן רב יותר על הקלרינט הקטן ב־E♭, במקום לנגן על ה־B♭ בעזרת תמיכה.

ללשוניות יש מספרי חוזק, ורוב התלמידים מתחילים ב־2.5. כדי לבחור, הרטיבו את כולן ונסו אותן אחת אחת, ובחרו את אלה שמגיבות בקלות בלי מאמץ רב; בהתחלה, בקשו ממישהו שמנגן לבחור את הטובה ביותר ואת הגרועה ביותר, ואז נסו אותן בעצמכם כדי להרגיש את ההבדל. כשאתם מגיעים ל־G הגבוה ומעלה, אם צליל לא יוצא ואפילו לא שומעים אוויר, הלשונית נסגרת לגמרי, ויותר אוויר לא יעזור; נסו לשונית קשה יותר בחצי מספר. אם שומעים אוויר, כנראה אין לכם מספיק פומית בתוך הפה.

קלרינט מעץ צריך הכי הרבה שמירה בחורף. כשקלרינט קר מתמלא פתאום בנשימה של בערך ‎36–37°C, הפנים מתחמם בזמן שהחוץ עדיין קר, והוא עלול להיסדק, בדיוק כמו שכוס קרה עלולה להיסדק כשמוזגים לתוכה מים חמים. החלק העליון, ליד הפומית, הוא המועד ביותר להיסדק. חממו את הקלרינט בתוך המעיל או צמוד לגוף עד שהוא קרוב לטמפרטורת החדר, לפני שאתם מנגנים. בדקו אותו מדי פעם אם יש סדקים, והביאו כל סדק לתיקון מהר, כי סדקים מתפשטים לאט.

• מרחו מעט שומן שעם על שעם החיבורים לפני ההרכבה, ונגבו את העודף לפני שאתם מחזירים את הכלי לנרתיק, כדי שלא יאסוף אבק.
• אחרי הנגינה, הורידו את הלשונית מהפומית, ייבשו את הפומית ואחסנו אותן.
• משכו בעדינות מטלית ניקוי נקייה מהפעמון כלפי מעלה כדי להוציא את הלחות; אם היא נתקעת, משכו לאט ואף פעם אל תמשכו בחוזקה.
• מים מצטברים בקלות בחיבורים, וזה עלול לגרום לסדקים, אז ייבשו אותם בבד.
• נגבו את החוץ כדי להסיר סימני זיעה בלי ללחוץ על המפתחות, והרחיקו את הקלרינט מאור שמש ישיר, ממכוניות חמות ומתנורי חימום.
• בשבועיים הראשונים עם קלרינט חדש מעץ, אל תנגנו יותר מ־⁦20–30⁩ דקות בכל פעם.

ממשיכים לחקור

• כלי נשיפה מעץכלי נשיפה מעץ מפיקים צליל מאוויר שרוטט בתוך צינור. למדו איך פועלים חלילים, לשוניות וחורי אצבע.
• חליל צדבלי לשונית: נושפים מעל שפה של חור. הכירו את חלקי חליל הצד, איך נוצר הצליל, איך מנגנים בו ומה המנעד שלו.
• סקסופוןעשוי פליז, ובכל זאת כלי נשיפה מעץ: איך הלשונית יוצרת צליל, למה מפתח האוקטבה קופץ באוקטבה, ואיך אלט וטנור מתמירים.