ערכת תופים: חלקים, איך היא נשמעת ואיך מנגנים

הכירו את ערכת התופים

באנגלית קוראים לערכת התופים גם drum set או trap set. זו "סוללת כלי הקשה קטנה ומעורבת שמנגן בה נגן יחיד": כמה תופים וכמה מצלתיים, וכולם מנוגנים בידי אדם אחד. היא שומרת על הקצב ברוק, בפופ, בג'אז ובסגנונות רבים אחרים.

השם trap set בא מהימים הראשונים. מתופפים השתמשו בכל מיני מתקנים, שנקראו contraptions, כדי ליצור אפקטים קוליים, והמילה התקצרה ל־traps.

אין הרכב קבוע. ימאהה אומרת שאם היה צריך לקבוע ערכה בסיסית, היא הייתה ערכה של חמישה חלקים: תוף בס, תוף סנר ושלושה טומים כולל טום הרצפה, ובמצלתיים רייד, קראש והיי־האט. יש נגנים שמוסיפים תוף בס שני, עוד טומים, או תוספות קטנות כמו בלוק עץ.

בשיטת הורנבוסטל–זקס, שבה מדענים ממיינים כלי נגינה, תופים הם ממברנופונים: קרום מתוח רוטט. מצלתיים הם אידיופונים: הכלי כולו רוטט. לכן ערכת תופים נחשבת לשילוב של שניהם. עובדה משעשעת: מצלה שתלויה ומכים בה מבחוץ ממוינת באותה קבוצה כמו פעמון.

משפחה

כלי הקשה

סיווג

שילוב של ממברנופונים ואידיופונים (הורנבוסטל–זקס 211.212.11--111.242.121, עדכון MIMO)

מנעד (צליל אמיתי)

אין מנעד קבוע: לרוב החלקים אין גובה צליל ברור

מפתח

מפתח ניטרלי (מפתח כלי הקשה): שני קווים אנכיים קצרים

טרנספוזיציה

לא כלי מתמיר

גדלים (דוגמה אחת)

Yamaha Stage Custom Birch בחמישה חלקים: תוף בס ⁦22"⁩, סנר ⁦14"⁩, טומים ⁦10"⁩ ו־⁦12"⁩, טום רצפה ⁦16"⁩

חלקי ערכת התופים

התופים בערכה עשויים בעיקרון מעץ. רק תוף הסנר מיוצר מחומרים רבים, כמו עץ או מתכת, כדי שנגנים יוכלו לבחור. עורות התופים היו פעם מעור של בעלי חיים, אבל היום רובם יריעת פלסטיק דקה.

מצלתיים עשויים ארד, סגסוגת של נחושת ובדיל, לפעמים עם מעט כסף. SABIAN, למשל, מייצרת את B20 מ־80% נחושת ו־20% בדיל ועוד שמץ של כסף. ההצבה הרגילה עוברת מקטן וגבוה בצד שמאל של המתופף לגדול ונמוך בצד ימין. היוצא מן הכלל היחיד הוא התוף הגדול מכולם, תוף הבס שליד רגלי המתופף.

חלק מהחלקים נמצאים בתוך הכלי או מאחוריו, במקום שהתמונה לא יכולה להראות; המספרים שלהם מסמנים בערך היכן הם נמצאים.

12345678910

1. 1
   מצלת קראש crash cymbal

   מסמנת הדגשות חזקות. Zildjian מתארת אותה כדקה וקלה, עם צליל נפיץ ובהיר שדועך מהר.

2. 2
   מצלת רייד ride cymbal

   המצלה הגדולה והכבדה ביותר בערכה. הצליל שלה כהה יותר, ושומעים בבירור כל מכה.

3. 3
   היי־האט hi-hat

   שתי מצלות שפונות זו אל זו. דוושה מתחת לרגל שמאל פותחת וסוגרת אותן, ואפשר גם להכות בהן במקל.

4. 4
   טומים tom-toms

   תופים שמותקנים על תוף הבס או על מעמד. ככל שהטום קטן יותר, הוא נשמע גבוה יותר.

5. 5
   תוף סנר snare drum

   התוף הרדוד ביותר, וזה שמראה הכי הרבה את האישיות של המתופף. הגוף שלו יכול להיות מעץ או ממתכת.

6. 6
   קפיצי הסנר והמתח שלהם snares / strainer

   שורה של תיילים דקים מתחת לעור התחתון. מתג המתח (strainer) מצמיד אותם לעור או מרחיק אותם ממנו, וקובע עד כמה הם מתוחים.

7. 7
   טום רצפה floor tom

   טום שעומד על הרצפה על רגליים או על מעמד. הוא נותן צליל נמוך.

8. 8
   תוף בס bass drum / kick drum

   התוף הגדול והנמוך ביותר. הוא עומד על הצד, עם עור בכל קצה; בחלק מהעורות הקדמיים חתוך חור.

9. 9
   דוושת תוף הבס והמקבן pedal / beater

   הרגל שלכם לוחצת על הדוושה, והמקבן מכה בתוף הבס. הדוושה יכולה לפעול בעזרת חיבור מתכת, רצועה או שרשרת.

10. 10
    חישוק, תושבות וברגי מתיחה hoop / lug / tension rod

    החישוק מחזיק את העור על גוף התוף. ברגי המתיחה עוברים דרך החישוק אל תוך תושבות שמחוברות לגוף; כשמהדקים אותם, העור נמתח.

איך נוצר הצליל

מקל מכה בעור המתוח, והעור זז למעלה ולמטה ודוחף את האוויר, וכך נוצר צליל. זה עובד קצת כמו גומייה: ככל שמותחים אותה יותר, הצליל גבוה יותר. וככל שהתוף גדול יותר, הצליל נמוך יותר.

אבל עור תוף לא רוטט בצורה מסודרת כמו מיתר. הוא רוטט בהרבה צורות בבת אחת, והתדירויות שלהן אינן כפולות שלמות של הנמוכה ביותר; הצורה השנייה של עור תוף אידיאלי היא בערך פי 1.59 מהראשונה. זה כמו קהל שבו כל אחד מזמזם צליל אחר: אפשר לשמוע אם הקהל נשמע גבוה או נמוך, אבל אי אפשר לשיר בחזרה צליל אחד ברור. לכן לתופים אין גובה צליל ברור, אף שהם עדיין נשמעים גבוהים או נמוכים יותר.

לרוב התופים בערכה יש שני עורות ואוויר כלוא ביניהם. מכים בעור העליון והוא דוחס את האוויר, האוויר דוחף את העור התחתון, והדחיפה עוברת הלוך ושוב עד שהיא דועכת. דמיינו שני טרמפולינות שמחוברות בכרית אוויר: קופצים על אחת, וגם השנייה זזה. לכן התנועות של שני העורות באות בזוגות, לפעמים הם זזים לאותו כיוון ולפעמים לכיוונים הפוכים.

הסוד של תוף הסנר נמצא מלמטה. כשמכים בעור העליון, העור התחתון רועד ומכה שוב ושוב בקפיצי הסנר שצמודים אליו, וזה מוסיף רעשוש בהיר. אם מרחיקים את הקפיצים, התוף נשמע אחרת לגמרי. בניסוי של ימאהה, חוט, גומיות וצלופן כמעט לא עשו דבר, ואילו חוט דיג היה הכי קרוב לקפיצי סנר אמיתיים, כי קפיצים צריכים קצת משקל וקפיציות.

גוף התוף פועל כמו תיבת רמקול שמהדהדת יחד עם העורות. גוף גדול או עמוק נשמע עבה ומלא; גוף קטן או רדוד נשמע בהיר וקליל. בגוף יש גם חור אוויר קטן. בלעדיו הצליל נחנק, ובתוף הבס הוא גם מרכך את הבעיטה בחזרה שהרגל מרגישה כשהעור מתנפח וקופץ חזרה.

תוף הבס הוא כלי עוצמתי: בניסוי אחד, תוף בס תזמורתי הפיק בשיאו עד 20 ואט של הספק קול, יותר מכל כלי אחר בתזמורת. כשמכים בו חזק מאוד, העור נמתח לרגע חזק יותר, ולכן הצליל מתחיל בערך 10% גבוה יותר, כמעט טון שלם, ואז גולש למטה ככל שהרטט קטן.

מצלה היא לוח מתכת דק, וכשמכים בה, כל הלוח רוטט בהרבה דרכים בבת אחת. גם הרטטים האלה אינם כפולות שלמות, ולכן למצלה אין גובה צליל ברור. מדענים הרעידו מצלות במכונה בתדירות אחת בלבד, והגבירו לאט את הכוח. הרטט עבר ממסודר לבלגן הולך וגדל, עד שנעשה כאוטי, והכאוס הזה נשמע מאוד כמו מצלה שמכים בה חזק במקבת. מצלות דקות מגיעות למצב הזה בקלות, והחוקרים אומרים שזה מה שנותן לקראש את הצליל המנצנץ שלו.

נסו את זה: מתחו ניילון נצמד על קערה והדקו אותו בגומייה. הקישו עליו במקל אכילה. אחר כך הדקו או רופפו את הניילון והקשיבו: הצליל עולה או יורד? שימו למעלה כמה גרגרי אורז והקישו שוב; האורז הקופץ מראה שהקרום רוטט.

איך מנגנים

כוונו את הכיסא כך שכשאתם יושבים, רגל ימין נמצאת ממש מול תוף הבס. הירגעו, אל תשבו רחוק מדי לאחור, ושמרו את המשקל באמצע המושב. רגל ימין על דוושת תוף הבס ורגל שמאל על דוושת ההיי־האט. רוב המתופפים מצליבים ידיים: יד ימין על ההיי־האט, יד שמאל על הסנר. שמאליים יכולים לוותר על ההצלבה ולנגן היי־האט ביד שמאל וסנר ביד ימין.

החזיקו את המקל בערך בין רבע לשליש מהאורך שלו מהקצה; לכל מקל יש נקודת איזון שבה הוא קופץ הכי בקלות. אחזו אותו בין כרית האגודל לפרק הראשון של האצבע המורה, ותנו לשלוש האצבעות האחרות לנוח בקלילות. שמרו על המקל בקו אחד עם האמה. החזקת שני המקלות באותה צורה נקראת אחיזה תואמת (matched grip); האחיזה המסורתית (traditional grip) קשה יותר.

להכות בתוף זה כמו לכדרר כדורסל: דוחפים אותו למטה ונותנים לו לחזור למעלה מעצמו. זו מכת הריבאונד (rebound), אחת הדרכים החשובות ביותר לנגן בלי מתח. ימאהה אומרת שהדרך הנכונה היא לא ללחוץ כל הזמן, אלא להשקיע כוח רק ברגע הפגיעה, וזו גם הסיבה שאפילו מקצוענים מאבדים לפעמים מקל. לפני שמתחילים, החזיקו את המקלות בצורת V הפוכה, כשהקצוות ‏⁦2–3⁩ ס"מ מעל אמצע העור, לא מונחים עליו, אחרת תעשו רעש עוד לפני שהתחלתם.

לרגליים יש שני סגנונות עיקריים. בהיל־אפ (heel-up) מרימים את העקב ולוחצים בכל הרגל: קל לשמור על עוצמה, קשה לנגן בשקט. בהיל־דאון (heel-down) משאירים את העקב למטה ומשתמשים בקרסול: קל לנגן בשקט, קשה לשמור על עוצמה.

נגנו ברייד בקצה המקל ובקראש ב"כתף" שלו, החלק שבו המקל מתחיל להתעבות. לסנר יש הרבה צלילים: מכה בחישוק ובעור יחד היא רים שוט פתוח (open rim shot). ברים שוט סגור (cross-stick), שמשמש בבוסה נובה ובסגנונות אחרים, צובטים את המקל באגודל ובאצבע המורה ומכים בחישוק בקצה האחיזה. בג'אז ובבלדות משתמשים לעיתים קרובות במברשות במקום במקלות, והן שקטות הרבה יותר.

מתופפים מתרגלים רודימנטים (rudiments), דפוסי המכות הבסיסיים. ה־Percussive Arts Society ‏(PAS) מונה 40 רודימנטים בינלאומיים בארבע קבוצות: רולים, פרדידלים, פלאמים ודראגים. היא מציעה לתרגל לאט, אחר כך מהר, ואחר כך שוב לאט.

• גרוב בסיסי ב־8 (⁦8-beat⁩)יד ימין מנגנת שמיניות על ההיי־האט, יד שמאל מכה בסנר בפעמות 2 ו־4, רגל ימין בועטת בפעמות 1 ו־3. אחד הגרובים הפשוטים ביותר.
• גרוב ב־16 (⁦16-beat⁩)צלילי ההיי־האט צפופים פי שניים, שש־עשריות, ולכן הגרוב מרגיש עמוס יותר.
• היי־האט סגור ופתוחכשהמצלות לחוצות זו אל זו הצליל קצר והדוק; פותחים אותן, והוא מצלצל ארוך וחזק יותר.
• שמירת קצב על הריידאותו גרוב כשיד ימין על מצלת הרייד: כל מכה ברורה ונפרדת.
• גוסט נוטס (ghost notes)מכות סנר שקטות מאוד בין המכות הרגילות. בתווים לתופים מסמנים אותן בסוגריים סביב ראש התו.
• מילוי (fill) שנוחת על קראשבסוף קטע הגרוב נעצר, והמתופף מתגלגל מהסנר לטום הגבוה ולטום הרצפה, ואז נוחת על קראש יחד עם תוף הבס.

איך קוראים תווים לתופים

לרוב החלקים של ערכת התופים אין גובה צליל ברור, ולכן אין צליל כתוב שצריך להמיר לצליל אמיתי. הערכה איננה כלי מתמיר, ואין לה מנעד במובן הרגיל. תווים לתופים כותבים בדרך כלל עם מפתח ניטרלי, שני קווים אנכיים קצרים, שאומר לכם שכל קו או רווח מייצגים כלי, ולא גובה צליל.

לתופים משתמשים בראשי תווים עגולים ומלאים (●) ולמצלתיים בראש ×, ולשניהם יש גבעול. אין כלל קבוע איזה כלי נכתב על איזה קו; ימאהה מציינת שכל כותב עושה את זה קצת אחרת. לכן תפקידי תופים מגיעים בדרך כלל עם מקרא. ה־Percussive Arts Society פרסמה את Guide to Standardized Drumset Notation של נורמן ויינברג כדי לעזור לכתוב תפקידי תופים ברורים.

הנה סידור נפוץ אחד, ממקרא כלי הקשה של אוניברסיטה. תוף בס ברווח הראשון, טום רצפה ברווח השני, סנר ברווח השלישי, טום אמצעי על הקו הרביעי וטום קטן ברווח הרביעי. בראשי ×: היי־האט שמנוגן במקל על הקו החמישי, רייד ברווח שמעל החמשה, קראש על קו העזר הראשון מלמעלה, והיי־האט שמנוגן ברגל ברווח שמתחת לחמשה.

עוד כמה סימנים: ‏+ פירושו סגור או מושתק, o פירושו פתוח ומצלצל, וסוגריים סביב ראש התו פירושם גוסט נוט שקט מאוד. RH,‏ LH,‏ RF ו־LF פירושם יד ימין, יד שמאל, רגל ימין ורגל שמאל. לפעמים בתפקיד כתוב רק "fill in" כדי שתאלתרו מילוי, או רק "Bossa Nova" עם קו גלי, כדי שתנגנו גרוב בוסה נובה משלכם.

האזינו

• מתוף הבס עד הסנרככל שהתוף גדול יותר, הצליל נמוך יותר: תוף בס, טום רצפה, טום גבוה, ואז הסנר עם הרעשוש של הקפיצים שלו.
• שלושה סוגי מצלתייםהיי־האט סגור קצר, היי־האט פתוח מצלצל; הרייד ברור מכה אחר מכה; הקראש הוא התזה בהירה שדועכת מהר.
• עור וחישוקהשוו מכה בעור הסנר לנקישה יבשה על החישוק.
• כל ארבע הגפיים יחדתוף הבס והסנר יוצרים את עמוד השדרה, ההיי־האט חותך את הפעמה לחלקים קטנים יותר, וקראש מסמן את ההתחלה.

היסטוריה וקרובי משפחה

לפני ערכת התופים, את תוף הבס, הסנר והמצלתיים ניגנו לעיתים קרובות אנשים שונים. ציר הזמן של Vic Firth מתחיל ב־1865, אחרי מלחמת האזרחים האמריקאית, כשמתופפים התחילו לנסות לעשות לבד את העבודה של מחלקת כלי הקשה שלמה. קודם הגיע ה־double drumming: שתי הידיים ניגנו בתוף בס ובסנר, בלי רגליים.

ערכת התופים הופיעה בארצות הברית בסוף המאה ה־19, יחד עם הרגטיים והג'אז. המתופף אדוארד "די די" צ'נדלר מניו אורלינס היה אולי אחד הראשונים שניגנו בתוף הבס בדוושת רגל פשוטה תוך כדי נגינה בסנר בידיים, ולעיתים קרובות מספרים עליו כעל נקודת ההתחלה; מוסד סמיתסוניאן מציין שאחרים עשו זאת לפניו. התמונה היחידה הידועה שלו, משנת 1896 עם הלהקה של ג'ון רוביצ'ו, מראה דוושה על תוף הבס בפינה.

ב־1909 רשם ויליאם פ. לודוויג פטנט על דוושת תוף בס עם קפיץ. הדוושה, אמינה וקלה לנשיאה, נעשתה חלק קבוע מהערכה, ובשנות ה־20 היא כבר הייתה סטנדרטית. ההיי־האט התפתח מזוג לוחות עם ציר ועם מצלות קטנות שעמדו על הרצפה; ההיי־האט כפי שאנחנו מכירים אותו קיבל את צורתו מסוף שנות ה־20 ועד בערך 1930.

בתחילת המאה ה־20 הוסיפו מתופפים לערכה תופים סיניים, ובסביבות שנות ה־30 אלה פינו את מקומם לטומים שמותקנים על מעמדים. ג'ין קרופה עבד עם אבדיס זילג'יאן על מצלות דקות הרבה יותר, ויחד הם יצרו את מצלות הקראש והספלאש הראשונות לערכה. בשנות ה־30 וה־40 נוספו עוד מצלתיים, הרבה מתקני אפקטים נזנחו, וערכת התופים המודרנית קיבלה את צורתה.

בשנות ה־40 העביר קני קלארק את שמירת הקצב העיקרית אל מצלת הרייד, ופיזר מילויים לא צפויים על תוף הבס והסנר כדי לענות לסולן. עורות פלסטיק הגיעו באמצע שנות ה־50: Evans אומרת שצ'יק אוואנס המציא אותם ב־1956, ואילו Remo אומרת שהיא השיקה את העור הסינתטי המוצלח הראשון ב־1957 וקיבלה פטנט ב־1960. לעורות פלסטיק לא אכפת מלחות או מטמפרטורה, ולכן קל יותר לטפל בהם מאשר בעור טבעי.

האב הקדמון של תוף הסנר הוא הטאבור (tabor) האירופי מימי הביניים. בטאבורים גדולים יותר ניגנו בשני מקלות, והקפיצים שלהם הועברו לעור התחתון, וכך הם נעשו לתוף הצד (side drum), שמהמאה ה־14 צעד עם חיל הרגלים השווייצרי לצד חלילי השדה. מצלתיים הגיעו לאירופה מטורקיה העות'מאנית במאה ה־18. לפי Zildjian, ב־1618 מצא הארמני אבדיס הראשון דרך סודית לעיבוד סגסוגת בקונסטנטינופול והשתמש בה כדי לייצר מצלתיים, וב־1623 העניק לו הסולטן את השם Zildjian, שפירושו "יוצר מצלתיים". בין קרובי המשפחה של הערכה: טימפני, קונגות, בונגוס והטבלה ההודית.

1. 1618 / 1623
   אבדיס הראשון מוצא את שיטת הסגסוגת ומקבל את השם Zildjian, "יוצר מצלתיים" (לפי גרסת Zildjian)
2. המאה ה־18
   מצלתיים מגיעים לאירופה מטורקיה העות'מאנית
3. 1865
   אחרי מלחמת האזרחים, מתופפים מתחילים לכסות לבד מחלקת כלי הקשה שלמה (double drumming)
4. 1896
   תמונת להקה מראה דוושה על תוף הבס של די די צ'נדלר
5. 1909
   לודוויג רושם פטנט על דוושת תוף בס עם קפיץ
6. 1927
   Walberg and Auge משיקה את מעמד הצ'רלסטון, קרוב להיי־האט של היום
7. שנות ה־30
   קרופה וזילג'יאן יוצרים את מצלות הקראש והספלאש הראשונות לערכה
8. שנות ה־40
   קני קלארק מעביר את שמירת הקצב העיקרית למצלת הרייד
9. תחילת שנות ה־50
   לואי בלסון מביא את תוף הבס הכפול לאור הזרקורים
10. ⁦1956–1957⁩
    עורות פלסטיק מופיעים (ל־Evans ול־Remo יש כל אחת גרסה משלה)

צעדים ראשונים ותחזוקה

כדי לבחור מקלות, ימאהה מציעה לנופף בזוג הדק ביותר, אחר כך בעבה ביותר, ואז לחזור ולרדת, ולבחור את הזוג העבה ביותר שעדיין מרגיש קל. מקלות עבים יותר נשמעים כבדים וחזקים יותר. רוב המקלות היום עשויים היקורי; מייפל קל יותר. קצה עגול נוגע בעור באותה צורה בכל זווית, ולכן הוא נשמע אחיד ומתאים למתחילים; קצוות ניילון קופצים יותר ונשמעים חדים יותר מקצוות עץ.

בבית אפשר להתחיל על פד אימון. ימאהה ממליצה על הסוג שעומד על מעמד, כדי שתוכלו לשבת ולתרגל את הרגליים באותו זמן, ואומרת שפד הגומי שלה עמיד; פדים מרשת (mesh) אפשר למתוח, אבל הם מתרופפים לאט עם השימוש וצריך להחליף אותם מדי פעם.

בדרך כלל לא מכוונים תופים לדו־רה־מי. מכוונים כל תוף עד שהוא מצלצל טוב ונשמע כמו שאתם אוהבים, עם אותו גובה צליל מסביב לכל העור. הדקו קודם את כל הברגים ביד, ואז הדקו אותם קצת בכל פעם עם מפתח תופים בסדר מוצלב, כמו האומים בגלגל של מכונית, כדי שהעור לא יתקמט.

אין דרך נכונה אחת לכוון את שני העורות; זה תלוי בצליל שאתם רוצים. ימאהה אומרת ששני עורות באותו מתח מצלצלים ארוך אבל לא חזק במיוחד; עור תחתון רפוי יותר מהעליון נותן צלצול קצר יותר והתקפה חזקה יותר, ואילו עור תחתון מתוח יותר נותן צליל חזק וארוך יותר.

• נגבו את התופים אחרי הנגינה, במיוחד את חלקי המתכת, שעלולים להחליד, ואת התבריגים, שעלולים להיתקע.
• עורות תופים נשחקים. רופפו את העור: אם אתם רואים שקעים במקום שבו המקל פוגע, הגיע הזמן להחליף אותו. נגנים שמתרגלים הרבה מחליפים עורות בערך כל חצי שנה. בפעם הראשונה, בקשו מחנות כלי נגינה או ממתופף מנוסה להראות לכם.
• גם קפיצי הסנר נשחקים: בערך כל חצי שנה עד שנה אצל נגנים שמנגנים הרבה. ברגע שהם מתחילים להתפרד, כבר הגיע הזמן.
• למצלתיים חדשים יותר יש ציפוי מגן שקוף; מטלית יבשה ורכה מספיקה. אם אתם משתמשים בחומר ליטוש למצלתיים, פעלו לפי ההוראות שלו, נגבו את כולו, ואל תגזימו: ליטוש שמוחק את החריצים שעל פני המצלה משנה את הצליל.
• מצלה סדוקה עדיף להביא לחנות מתמחה; גם אחרי תיקון היא תישמע קצת אחרת.
• אם המקלות ממשיכים לעוף לכם מהידיים, נסו סרט אחיזה או שעוות אחיזה.

ממשיכים לחקור

• כלי הקשהבכלי הקשה מכים, מנערים או מגרדים. הכירו תופים, כלי הקשה מכווני צליל וערכת תופים.