יוקולילי: חלקים, איך נוצר הצליל ואיך מנגנים

הכירו את היוקולילי

היוקולילי הוא כלי קטן בעל ארבעה מיתרים, שדומה לגיטרה ומנגנים בו בפריטה. האב הקדמון שלו הוא המצ'טה (machete), גיטרה קטנה בת ארבעה מיתרים שמתיישבים פורטוגלים הביאו להוואי. את השם ההוואי שלו מתרגמים לעיתים קרובות "פרעוש".

יש ארבעה גדלים נפוצים. מהקטן לגדול: סופרן, קונצרט, טנור ובריטון. היוקולילי הקטנים הנפוצים ביותר קצרים מ־60 ס"מ. הגדלים הגדולים ארוכים יותר: הבריטון הנוכחי של Kamaka, למשל, ארוך בסך הכול כ־77.5 ס"מ.

כל יצרן משתמש במידות קצת שונות. אם ניקח לדוגמה את הדגמים הנוכחיים של Kamaka, החלק הרוטט של המיתר ארוך כ־⁦34–35⁩ ס"מ בסופרן וכ־50 ס"מ בבריטון. לסופרן יש המיתרים הקצרים ביותר והסריגים הצפופים ביותר.

סופרן, קונצרט וטנור מכוונים ל־G–C–E–A. הבריטון מכוון ל־D–G–B–E, כמו ארבעת המיתרים הגבוהים (הדקים) של הגיטרה. העמוד הזה מתמקד במצב הנפוץ ביותר: סופרן המכוון ל־G–C–E–A.

משפחה

כלי מיתר (פריטה)

סיווג

הורנבוסטל–זקס 321.322: לאוטה עם צוואר וגוף תיבה (הצוואר מחובר לגוף חלול)

כיוון רגיל

G4–C4–E4–A4 (מהמיתר הרביעי לראשון)

מנעד (צליל נשמע)

C4 עד כ־C♯6 (סופרן של Kamaka עם 16 סריגים)

מפתח

מפתח סול

טרנספוזיציה

לא מטרנספז (נכתב בגובה שבו הוא נשמע)

גדלים נפוצים

סופרן, קונצרט, טנור, בריטון

חלקי היוקולילי

Kamaka מתארת את צורת הסופרן כ"גוף קטן בצורת שמונה". בדגמים הנוכחיים של Kamaka הלוח העליון, הגב והדפנות עשויים עץ קואה (koa), הצוואר מהגוני, והשחיף והגשר מעץ רוזווד (בכמה דגמים יקרים יותר מאבנוס).

בסופרן או בקונצרט של Kamaka הצוואר פוגש את הגוף בסריג ה־12; בטנור ובבריטון בסריג ה־14. ליוקולילי של Kamaka משנות ה־50 שנמצא במוזיאון של מכללה יש מיתרי ניילון. למצ'טה שמגיעה עם מסמכים משנת 1843 יש מיתרי מעי.

12345678910

1. 1
   ראש headstock

   הקצה העליון של הכלי, שבו נמצאים מפתחות הכיוון.

2. 2
   מפתחות כיוון tuning pegs

   מסובבים אותם כדי למתוח או לרפות מיתר ולשנות את הצליל שלו.

3. 3
   אוכף עליון nut

   קצה אחד של החלק הרוטט בכל מיתר.

4. 4
   צוואר neck

   החלק שהיד שלכם מחזיקה; עליו נמצא השחיף.

5. 5
   שחיף וסריגים fretboard & frets

   לוחצים על מיתר ממש מאחורי סריג: החלק הרוטט מתקצר והצליל עולה.

6. 6
   לוח עליון top / soundboard

   פני העץ הדקים שקולטים את רעידת המיתר ודוחפים את האוויר.

7. 7
   פתח תהודה soundhole

   כאן האוויר שבתוך הגוף נכנס ויוצא, וזה עוזר לצלילים הנמוכים.

8. 8
   גשר bridge

   מחזיק את קצות המיתרים ומעביר את הרעידה שלהם אל הלוח העליון.

9. 9
   גב ודפנות back & sides

   סוגרים את הגוף החלול; הצורה המסורתית היא כמו הספרה שמונה.

10. 10
    מיתרים strings

    ארבעת המיתרים שרוטטים כשפורטים עליהם, אחד אחד או כולם יחד.

מאיפה בא הצליל

מיתר הוא כל כך דק שהוא בקושי מצליח לדחוף את האוויר. בכלים כמו גיטרה ויוקולילי, המיתרים עצמם כמעט לא משמיעים רעש. זה כמו לנופף במקל אכילה: כמעט לא מרגישים רוח. נופפו במניפה, ותרגישו הרבה יותר.

לכן המיתר מעביר את הרעידה שלו דרך הגשר אל הלוח העליון. הלוח העליון הוא משטח עץ גדול ודק, מחוזק מבפנים, והוא דוחף את האוויר כמו אותה מניפה. גם האוויר שבתוך הגוף נכנס ויוצא דרך פתח התהודה, קצת כמו ה"הוּ" שנשמע כשנושפים מעל פתח של בקבוק. האוויר הזה עוזר בעיקר לצלילים הנמוכים.

גובה הצליל תלוי במיתר. מיתר קצר יותר, מתוח יותר או קל יותר רוטט מהר יותר ונשמע גבוה יותר. כשלוחצים על מיתר מאחורי סריג, החלק שיכול לרטוט מתקצר, ולכן הצליל עולה. בשיטת הכיוון השווה (מזג שווה), כל סריג מעלה את הצליל בחצי טון.

מיתר שפורטים עליו רוטט בשלמותו, ובאותו זמן גם בחצאים, בשלישים וברבעים. אלה הצלילים העיליים שלו. אם פורטים בדיוק בנקודה דוממת (צומת) של אחת מצורות הרעידה האלה, הצורה הזאת לא מתחילה: פרטו בשליש האורך, וצורות הרעידה ה־3, ה־6, ה־9… מתוכן ייעדרו. הצלילים העיליים הגבוהים גם דועכים הכי מהר, ולכן צליל נשמע עגול יותר שנייה או שתיים אחרי הפריטה.

גוף גדול יותר נותן בדרך כלל צליל חזק וחם יותר עם יותר בס, אם כי גם העץ ואופן הבנייה משפיעים. Kala מתארת את הסופרן כבהיר ורך יותר, שהצליל שלו מגיע פחות רחוק, ואת הבריטון כעמוק ביותר, קרוב לגיטרה אקוסטית.

נסו את זה: מתחו גומייה בין שתי אצבעות ופרטו עליה. כמעט לא שומעים כלום. עכשיו מתחו אותה סביב קופסה ריקה ופתוחה ופרטו שוב. הקופסה עובדת כמו הגוף של היוקולילי, והצליל נעשה חזק הרבה יותר.

איך מנגנים

שבו על הקצה הקדמי של כיסא בלי ידיות; כשנשענים לאחור קשה יותר לנגן. החזיקו את היוקולילי קרוב לגוף. בלי רצועה, האמה הימנית מצמידה אותו לחזה. אפשר לפרוט בכל מקום שנוח לכם, אבל הנקודה הטובה ביותר היא קרוב למקום שבו הצוואר פוגש את הגוף.

האגודל השמאלי נח מאחורי הצוואר. האצבעות מתעגלות בעדינות ולוחצות בקצותיהן בין הסריגים. שמרו על הציפורניים של היד הזאת קצרות ועל פרק היד ישר ורפוי. אם אצבע נוגעת במיתר השכן, היא משתיקה אותו, והאקורד נשמע לא ברור.

מלמעלה למטה, כשמחזיקים את הכלי, המיתרים הם הרביעי (G), השלישי (C), השני (E) והראשון (A). התחילו בפריטה כלפי מטה עם האגודל. לאגודל לא נוח לפרוט כלפי מעלה, ולכן פורטים כלפי מעלה עם אצבע של היד הימנית. בשיעור הראשון משתמשים לעיתים קרובות באקורדים C, F, G7 ו־C7.

בהמשך אפשר לנסות טכניקות אחרות. בקמפנלה (campanella, "פעמון קטן" באיטלקית), כל צליל של מנגינה מנוגן על מיתר אחר, כך שהצלילים מצלצלים זה מעל זה כמו פעמונים; הגיטרה הבארוקית השתמשה באותו סוג של כיוון בשביל זה. ה־split stroke משלב צלילים בודדים עם אקורדים מלאים ומעביר את הפריטה החזקה מהפעמה השנייה אל ה"וְ" שאחריה, לקצב בסגנון רגטיים. ספרי לימוד מלמדים גם טרמולו.

• פריטת אקורדים (strumming)מעבירים את היד על כל ארבעת המיתרים: כלפי מטה עם האגודל, כלפי מעלה עם אצבע. הנה פריטה אחת כלפי מטה של אקורד C (המיתר הראשון לחוץ בסריג השלישי). הדוגמה בנויה מארבעת המיתרים הבודדים, אחד אחרי השני.
• פריטה באצבעות (fingerpicking)פורטים על המיתרים אחד אחד באצבעות שונות, כך שכל צליל עומד בפני עצמו. הנה ארבעת המיתרים הפתוחים, מהרביעי לראשון. Kala מציינת שהמרווחים הרחבים יותר בין הסריגים בטנור מתאימים לפריטה באצבעות.

מנעד וכתיבה

מוזיקה ליוקולילי נכתבת בגובה שאתם שומעים, ולכן הוא לא כלי מטרנספז; בדרך כלל כותבים לו במפתח סול. השוו לגיטרה, שנשמעת אוקטבה אחת נמוך יותר ממה שכתוב; גם יוקולילי בריטון נכתב לעיתים קרובות בגובה הנשמע.

המיתרים הפתוחים הם G4, C4, E4 ו־A4. המיתר הפתוח הנמוך ביותר הוא C4 (הדו האמצעי), לא ה־G. מיתר ה־G גבוה יותר ממיתר ה־C. זה נקרא כיוון "חוזר" (re-entrant), וזו לא טעות. כל ארבעת המיתרים הפתוחים נכנסים בתוך אוקטבה אחת, וכשפורטים עליהם יחד הם יוצרים אקורד C6.

הצליל הגבוה ביותר הוא המיתר הראשון (A4) ועוד חצי טון לכל סריג. בסופרן או בקונצרט של Kamaka עם 16 סריגים זה C♯6; בטנור של Kamaka עם 18 סריגים זה D♯6. מספר הסריגים משתנה: ליוקולילי של Kamaka משנות ה־50 יש 12 סריגים, והוא מגיע רק עד A5.

עם מיתר "G נמוך" (low G), המיתר הרביעי יורד אוקטבה, ל־G3, וגם נכתב אוקטבה נמוך יותר. ה־Tenor XL של Kala משתמש באופן מסורתי ב־G נמוך. הבריטון מכוון ל־D3–G3–B3–E4 ומגיע עם 19 סריגים בערך עד B5. בריטניקה מציינת גם כיוון של A4–D4–F♯4–B4.

נגנים רבים קוראים טאבים (טבלטורה). ארבעת הקווים שלה הם ארבעת המיתרים, כשהמיתר הראשון (A) למעלה, וכל מספר הוא סריג. אקורד C הוא 3 על הקו העליון ו־0 על שלושת האחרים.

האזינו

• G4 גבוה מ־C4המיתר הרביעי, ואחריו השלישי. המיתר העליון נשמע גבוה יותר, לא נמוך יותר: זה הכיוון החוזר.
• ארבעת המיתרים הפתוחיםG4, C4, E4, A4. כל הארבעה נמצאים בתוך אוקטבה אחת, וזה נותן ליוקולילי את הצליל הבהיר והצפוף שלו.
• אקורד C בפריטה כלפי מטהG4, C4, E4 ו־C5 מתחילים בהפרש של כמה אלפיות שנייה, מהמיתר הרביעי לראשון, ומתמזגים לאקורד אחד.
• הצליל נעשה עגול יותרהדו האמצעי על המיתר השלישי. הקשיבו להתחלה ואחר כך לסוף: הצלילים העיליים הגבוהים והבהירים דועכים ראשונים.
• אקורד מצלצל מול מיתרים מושתקיםקודם אקורד C מצלצל, ואחר כך פריטה כשהמיתרים מוחזקים. למיתר מושתק כמעט אין גובה צליל, רק "קליק" קצר, ולכן אסור שהאצבעות ייגעו במיתרים הלא נכונים.

היסטוריה ומשפחה

היוקולילי התפתח מהמצ'טה (שנקראת גם בראגיניה, braguinha), גיטרה קטנה בת ארבעה מיתרים מהאי מדיירה. מצ'טה אחת שנבנתה במדיירה בין 1840 ל־1870 ארוכה 50.5 ס"מ, עם לוח עליון מאורן, גב ודפנות מעץ זית וסריגים מפליז. לפי המוזיאון, הסוג הזה אומץ בהוואי בשנות ה־80 של המאה ה־19 בתור היוקולילי.

ב־23 באוגוסט 1879 הגיעה הספינה Ravenscrag להונולולו עם 423 אנשים ממדיירה שבאו לעבוד במטעי קני הסוכר. על הסיפון היו מנואל נונס, אוגוסטו דיאס וז'וזה דו אספיריטו סנטו. בהתחלה הם עבדו כפועלים במטעים; עד 1889 שלושתם היו רשומים כבוני גיטרות. הם בין הבונים הראשונים של היוקולילי.

המלך קלאקאוּאה הכניס את היוקולילי למופעים ולמסיבות המלכותיות בארמון יולאני. התמיכה המלכותית הזאת עזרה לאנשים לראות בו את הכלי של הוואי עצמה. פירוש השם הוא "פרעוש קופץ". סיפור אחד אומר שהוא בא מהכינוי של אדוארד פרוויס, איש קטן ותוסס שעזר להפוך את הכלי לפופולרי. סיפור אחר אומר שהשם מתאר את אצבעות הנגן שקופצות על המיתרים.

התערוכה הבינלאומית פנמה–פסיפיק של 1915 בסן פרנסיסקו הביאה את היוקולילי ליבשת אמריקה. Martin בנתה את הסופרנים הראשונים שלה באותה שנה, קונצרטים מ־1925 ואת הטנורים הראשונים שלה ב־1929. בהוואי התחיל סמואל קמקה לבנות יוקולילי מעץ קואה ב־1916, ובשנת 1928 רשם פטנט על יוקולילי "אננס" סגלגל.

המשפחה רחבה. הראז'או (rajão) בן חמשת המיתרים ממדיירה מכוון ל־D–G–C–E–A, כך שארבעת המיתרים האחרונים שלו תואמים את ה־G–C–E–A של היוקולילי; מאוחר יותר הראז'או הפך לטארופאץ' (taropatch) בן שמונה המיתרים. גם הגיטרה הבארוקית השתמשה בכיוון חוזר. בבנג'ו־יוקולילי הלוח העליון מעץ מוחלף בגוף בנג'ו קטן עם עור עגל; דוגמה אחת באדינבורו נבנתה בלונדון בסביבות 1940.

1. ⁦1840–1870⁩
   מצ'טה בת ארבעה מיתרים נבנית במדיירה (כיום במוזיאון V&A)
2. 1879
   הספינה Ravenscrag מביאה להונולולו פועלים ממדיירה, ובהם נונס, דיאס ואספיריטו סנטו
3. 1889
   שלושתם רשומים בהונולולו כבוני גיטרות
4. 1915
   תערוכת פנמה–פסיפיק בסן פרנסיסקו; Martin בונה את הסופרנים הראשונים שלה
5. 1916
   סמואל קמקה מתחיל לבנות יוקולילי מעץ קואה במרתף שלו
6. 1928
   קמקה רושם פטנט על יוקולילי ה"אננס" הסגלגל
7. 1959
   Kamaka פותחת את המפעל שלה ברחוב South Street בהונולולו

צעדים ראשונים ותחזוקה

בחירת גודל היא עניין של איזון. לסופרן יש המיתרים הקצרים ביותר והסריגים הצפופים ביותר, ו־Kamaka קוראת לו היוקולילי הראשון המושלם והאהוב על נגנים עם ידיים קטנות יותר. הגדלים הגדולים יותר נשמעים חזקים וחמים יותר, והסריגים שלהם מרווחים יותר. Kamaka אומרת שהקונצרט משלב הכי טוב בין גודל לצליל, ושהטנור הוא הגודל שהאמנים שלה משתמשים בו הכי הרבה.

לבריטון יש אותו כיוון כמו לארבעת המיתרים העליונים של הגיטרה. מכיוון שהוא נמוך בקוורטה, אותה תנוחת אצבעות שנותנת C בסופרן נותנת G בבריטון.

Kamaka מציינת שעץ מלא רגיש לטמפרטורה וללחות. שינויים איטיים בדרך כלל בסדר; ממה שצריך להיזהר הוא שינויים פתאומיים.

• כשלא מנגנים, שמרו אותו בנרתיק קשיח, מוגן ממכות ומשינויים פתאומיים בטמפרטורה או בלחות.
• הרחיקו אותו מתנורי חימום וממקורות חום ישירים אחרים; מכשיר אחלוח לכלי נגינה יכול לעזור לשמור על רמת לחות נכונה.
• בתחזוקה היומיומית נגבו אותו במטלית כותנה רכה, נקייה ויבשה; כדי לנקות אותו השתמשו במטלית לחה מעט, אף פעם לא רטובה. על גימור לכה אפשר להשתמש בתכשיר ניקוי לכלי נגינה, אבל הימנעו מכל דבר שמכיל שעווה.
• שמרו על הציפורניים של היד שלוחצת על האקורדים קצרות; כך הרבה יותר קל ללחוץ על המיתרים.
• אם מיתר ה־G נשמע גבוה ממיתר ה־C, שום דבר לא מקולקל: זה הכיוון החוזר הרגיל.

ממשיכים לחקור

• כלי מיתרמיתר מפיק צליל כשהוא רוטט. למדו איך פועלים משפחת הכינור, הגיטרות והנבל, ולמה לחיצה על מיתר משנה את הצליל.
• כינורהכירו את הכינור: המיתרים G D A E, איך קשת עם רוזין משאירה את המיתר שר, איך מנגנים, והמנעד שלו מ־G3.
• צ'לוהקול הנמוך והחם של משפחת הכינור: איך הקשת גורמת למיתר לשיר, איך יושבים איתו, והמיתרים C G D A.
• גיטרה אקוסטיתגיטרה קלאסית עם מיתרי ניילון וגיטרת פולק עם מיתרי פלדה: חלקים, מאיפה בא הצליל, איך מנגנים ובמה הן שונות.
• גיטרה חשמליתגיטרה חשמלית הופכת את רעידות המיתרים לחשמל בשביל המגבר. למדו איך פיקאפים עובדים ולמה הצליל מתעוות.
• גיטרה בסהחבר הנמוך ביותר במשפחת הגיטרה: איך הפיקאפים עובדים, איך פורטים ולוחצים, מה המנעד שלה ומה ההיסטוריה שלה.