התזמורת: מאה כלים, צליל אחד
תזמורת סימפונית היא הצוות הגדול ביותר במוזיקה. לפעמים יותר משמונים נגנים, כל אחד עם כלי ממשפחות הכלים שכבר הכרתם, יוצרים יחד צליל ענק אחד, בהובלת אדם עם שרביט.
בשיעור הזה
ארבע קבוצות
התזמורת מחולקת לקבוצות, וכל קבוצה היא משפחת כלים אחת. הנגנים יושבים בדרך כלל באותו מקום בכל פעם, כדי שכולם יוכלו לשמוע ולראות זה את זה.
- כלי מיתר
- הקבוצה הגדולה ביותר, בחזית ובצדדים: כינורות, ויולות, צ'לו וקונטרבסים.
- כלי נשיפה מעץ
- באמצע: חלילי צד, אבובים, קלרינטים ובסונים.
- כלי נשיפה מנחושת
- מאחורי כלי הנשיפה מעץ: קרנות יער, חצוצרות, טרומבונים וטובה.
- כלי הקשה
- מאחור: טימפני, תופים, מצלתיים ועוד הרבה. גם נבל ופסנתר יכולים להצטרף.
כיוון לפני הקונצרט
לפני שהמוזיקה מתחילה, אפשר לשמוע צליל אחד שכלים רבים חוזרים עליו. זה כיוון התזמורת. ברוב התזמורות האבוב מנגן צליל A, וכל השאר מכווננים אליו. תזמורות רבות משתמשות ב־A של 440 רעידות בשנייה, ויש שמכווננות קצת גבוה יותר.
מה עושה המנצח?
המנצח עומד מול התזמורת ואינו מנגן בכלי. בעזרת הידיים ומקל קטן שנקרא שרביט, המנצח מראה את המהירות, אומר לכל קבוצה מתי להיכנס, ומעצב עד כמה המוזיקה חזקה או חלשה. המנצח הוא כמו מאמן שעוזר לשמונים נגנים לזוז יחד כאחד.
קבוצות קטנות יותר
לא כל מוזיקה צריכה תזמורת גדולה. ברביעיית מיתרים יש שני כינורות, ויולה וצ'לו. בתזמורת נשיפה יש כלי נשיפה מעץ, כלי נשיפה מנחושת וכלי הקשה אבל אין כינורות. בלהקת רוק יכולים להיות גיטרה, בס, ערכת תופים וזמר. בכל קבוצה הנגנים מקשיבים זה לזה קודם כול, וזה הסוד האמיתי של נגינה משותפת.
צליל הפסנתר: Salamander Grand Piano מאת Alexander Holm (רישיון CC BY 3.0).