גיטרה אקוסטית: קלאסית ועם מיתרי פלדה, איך הן עובדות

הכירו את הגיטרה האקוסטית

לגוף של הגיטרה יש „מותניים”, חלק שמתעקל פנימה באמצע, והצוואר שלה מחולק בסריגים. לגיטרות הראשונות היו ארבעה מיתרים; היום שישה הם התקן. יש שלושה סוגים בסיסיים של גיטרות: אקוסטית עם מיתרי ניילון (קלאסית ופלמנקו), אקוסטית עם מיתרי פלדה (פולק) וחשמלית. העמוד הזה עוסק בשתי הראשונות.

ההבדל הגדול ביותר הוא המיתרים. בגיטרה קלאסית, מיתרים ⁦1–3⁩ הם חוט ניילון שקוף אחד, ולמיתרים ⁦4–6⁩ יש ליבה של בערך 200 סיבי ניילון שמלופפת בחוט נחושת מצופה כסף. בגיטרה עם מיתרי פלדה, מיתרים ⁦1–2⁩ הם פלדה חלקה, ומיתרים ⁦3–6⁩ מלופפים במתכת, לעיתים קרובות ברונזה 80/20 או ברונזה זרחנית.

מיתרי פלדה מתוחים הרבה יותר: סט ניילון במתח רגיל (D'Addario EJ45) מגיע בסך הכול ל־⁦85.8 lb⁩ ‏(38.9 ק"ג) על כל ששת המיתרים, ואילו סט פלדה ⁦12–53⁩ (EJ16) מגיע לבערך ⁦160 lb⁩, בערך פי שניים. כמו בגומייה, ככל שמיתר מתוח יותר, קשה יותר ללחוץ עליו.

גיטרה עם מיתרי ניילון כמעט תמיד שקטה יותר מגיטרה עם מיתרי פלדה, וכשפורטים עליה אקורדים הצליל עדין יותר; מיתרי פלדה נותנים צליל חד ופריך. ניילון משמש במוזיקה קלאסית, בפלמנקו, במוזיקה לטינית, בבוסה נובה, בג'אז ובפופ; פלדה בפולק, בפופ, ברוק, בבלוז, בקאנטרי ובבלוגראס.

הצוואר של גיטרה קלאסית רחב יותר (52 מ"מ בנאט בגיטרת Yamaha טיפוסית), חצי עגול מאחור, ומתחבר לגוף בסריג ה־12. הצוואר של גיטרה עם מיתרי פלדה צר יותר (43 מ"מ), משולש יותר מאחור, ובדרך כלל מתחבר בסריג ה־14, כך שיותר מלוח האצבעות קל להשגה.

משפחה

כלי מיתר (פורטים עליו)

סיווג

הורנבוסטל–זקס 321.322-5: לאוטה עם צוואר וגוף דמוי תיבה, שמנגנים בה באצבעות חשופות

מיתרים

6; ניילון בגיטרה הקלאסית, פלדה בגיטרת הפולק

מנעד (צליל אמיתי)

E2 עד C6 (‏20 סריגים)

מפתח

מפתח סול, כתוב אוקטבה מעל מה שנשמע

טרנספוזיציה

נשמעת אוקטבה מתחת למה שכתוב

גדלים נפוצים

קלאסית: אורך מיתר 650 מ"מ (Yamaha C40II); פלדה: 25.4 אינץ' ≈ 645 מ"מ (Martin D-28)

חלקי הגיטרה

מהראש ועד הזנב, גיטרה אקוסטית בנויה מהחלקים שלמטה. לשני הסוגים יש את רוב החלקים במשותף; הם נבדלים בחיזוקים הנסתרים, באופן שבו מחוברים המיתרים, ובמגן הפריטה של גיטרות הפלדה: מיתרים קלאסיים נקשרים לגשר, ומיתרי פלדה מוחזקים בו בעזרת פינים קטנים (bridge pins).

לוחות עליונים טובים הם לעיתים קרובות „פתוחים כמו ספר” (bookmatched): חתיכת עץ אחת נחתכת לשני גיליונות שנפתחים כמו ספר, כך שהסיבים בכל צד הם תמונת ראי של הצד השני.

חלק מהחלקים נמצאים בתוך הכלי או מאחוריו, במקום שהתמונה לא יכולה להראות; המספרים שלהם מסמנים בערך היכן הם נמצאים.

12345678910

1. 1
   ראש ומפתחות כיוון headstock / tuning keys

   כשמסובבים מפתח, המיתר נמתח או מתרופף, וכך מכוונים. בגיטרות קלאסיות יש בדרך כלל גלגלי שיניים פתוחים.

2. 2
   נאט (אוכף עליון) nut

   הפס הקטן שמחזיק את המיתרים בצד הראש, במקום שבו מיתר פתוח מתחיל לרטוט. היום בדרך כלל מעצם, מפלסטיק קשה או מפליז.

3. 3
   צוואר neck

   החלק הארוך שיד שמאל מחזיקה. בתוך הצוואר של גיטרת פלדה מסתתר מוט פלדה מתכוונן (טראס רוד) בעובי של בערך 6 מ"מ, שמונע ממנו להתכופף.

4. 4
   שחיף וסריגים fingerboard / frets

   המקום שבו לוחצים על המיתרים, לעיתים קרובות מהובנה. כשלוחצים, הסריג ממתכת הופך לנקודת הקצה החדשה; כל סריג לכיוון הגוף מעלה את הצליל בחצי טון.

5. 5
   לוח עליון (לוח תהודה) top / soundboard

   הלוח הקדמי הדק, לעיתים קרובות מאשוח או מארז אדום מערבי (western red cedar), בעובי של בערך ⁦2.5–3⁩ מ"מ. רעידת המיתרים מגיעה אליו דרך הגשר, והלוח דוחף את האוויר; הגב הרבה פחות חשוב מבחינה אקוסטית.

6. 6
   חור תהודה ורוזטה sound hole / rosette

   מחבר בין האוויר שבתוך הגוף לאוויר שבחוץ ועוזר ליצור תהודה נמוכה; הטבעת שסביבו היא קישוט משובץ.

7. 7
   מגן פריטה (פיקגארד) pickguard

   בגיטרות פלדה, לוחית דקה ליד חור התהודה שמונעת מהפלקטרון לשרוט את הלוח העליון. הגיטרה בתמונה היא גיטרה קלאסית, שבדרך כלל אין לה; המספר מראה איפה הוא נמצא בגיטרת פלדה.

8. 8
   חיזוקים bracing

   פסי עץ דקים שמודבקים בצד הפנימי של הלוח העליון. הם עומדים במשיכת המיתרים ומעצבים את הצליל: בצורת מניפה בגיטרות קלאסיות, וחיזוקי X גדולים וחזקים יותר ברוב גיטרות הפלדה.

9. 9
   גשר וסאדל bridge / saddle

   מחזיקים את המיתרים בצד הזנב ומעבירים את הרעידה שלהם ללוח העליון. גשרים עשויים מעצים קשים כמו הובנה או רוזווד (סיסם); הסאדל עשוי לעיתים קרובות מעצם.

10. 10
    צדדים וגב sides (ribs) / back

    יוצרים את הדפנות ואת הגב של הגוף, לעיתים קרובות ממהגוני, מרוזווד או ממייפל. הגב משפיע על הצליל הרבה פחות מהלוח העליון.

מאיפה בא הצליל

מיתר כל כך דק שהוא כמעט לא דוחף אוויר כשהוא מתנדנד, ולכן לבדו הוא שקט מאוד. נופפו במקל אכילה ובקושי תרגישו רוח; נופפו במניפה ותרגישו. הגיטרה מעבירה את רעידת המיתר דרך הסאדל והגשר אל הלוח העליון, והלוח הרחב יכול לדחוף הרבה אוויר.

הגוף הוא לא באמת מגבר: כל האנרגיה באה מהפריטה שלכם, והגוף רק הופך רעידה של מיתר לרעידה של אוויר בצורה יעילה יותר, בדומה לקונוס של רמקול. בערך, הצלילים הגבוהים באים בעיקר מהלוח העליון שהגשר מניע, ואילו חלק גדול מהצליל הנמוך בא מהאוויר שבתוך הגוף, שיוצא דרך חור התהודה.

גם האוויר שבפנים מהדהד. האוויר בחור התהודה נדחף קדימה ואחורה, כמו ה„הוּ” שמקבלים כשנושפים מעל פי בקבוק ריק; זה נקרא תהודת הלמהולץ, ובגיטרה היא נופלת בין F#2 ל־A2, תלוי בכלי. חור תהודה גדול יותר נותן עוצמה רבה יותר; קטן יותר שקט יותר אבל עגול יותר.

גובה הצליל של מיתר תלוי בארבעה דברים: מסה, מתח, אורך ואופן הרטט. מיתרים כבדים יותר, רפויים יותר וארוכים יותר נשמעים נמוך יותר. באותו אורך ובאותו מתח, כדי לרדת אוקטבה צריך פי ארבעה משקל, ולכן המיתרים הנמוכים עשויים מליבה דקה שמלופפת בחוט מתכת: כבדים יותר, אבל לא נוקשים מדי.

כשלוחצים על מיתר, הסריג תופס את מקומו של הנאט כנקודת קצה, המיתר מתקצר והצליל עולה. בסריג ה־12 המיתר באורך חצי, אוקטבה גבוה יותר; בסריג ה־7 הוא 2/3, ו־E הופך ל־B; בסריג ה־5 הוא 3/4, ו־E הופך ל־A. כל חצי טון מכפיל את האורך בבערך 0.944, ולכן הסריגים נעשים צרים יותר לכיוון הגוף.

המקום שבו פורטים משנה את הצליל: קרוב לגשר הצליל בהיר יותר, ופריטה בשליש המיתר משמיטה את הצליל העילי ה־3, ה־6, ה־9… פריטה לכיוון הלוח העליון מתחילה חזק ודועכת מהר; פריטה במקביל ללוח חלשה יותר אבל מהדהדת זמן רב יותר.

מיד אחרי הפריטה יש במיתר כיפוף חד, מלא בתדרים גבוהים; הם דועכים מהר, ולכן אחרי בערך שנייה הצליל נעשה עגול יותר. מיתרי ניילון מתנדנדים ברוחב גדול וצריכים מרווח גדול יותר ביניהם, ולכן צווארים קלאסיים רחבים יותר; מיתרי פלדה מושכים כל כך חזק שהלוח העליון צריך חיזוקים גדולים וחזקים יותר.

נסו את זה: נגנו את מיתר A הפתוח (מיתר 5) והזיזו לאט פיסת קרטון קדימה ואחורה מול חור התהודה. הקשיבו איך הצליל משתנה. אפשר גם לקרב את האוזן לחור התהודה ולשיר בשקט צלילים נמוכים סביב F#2 עד A2, כדי למצוא את הצליל שגורם לגוף להדהד איתו.

איך מנגנים

בגיטרה קלאסית מנגנים בדרך כלל בישיבה: כף רגל שמאל על הדום קטן, המותניים של הגיטרה על רגל שמאל, והראש משמאל, מורם בערך לגובה העיניים. האמה הימנית היא שנוגעת בגיטרה; המרפק הימני נח על צד הגוף, ושורש כף היד וכף היד רפויים.

האגודל השמאלי תומך בגב הצוואר, והאצבעות עומדות זקופות ולוחצות בקצותיהן. לחצו ממש ליד הסריג, בצד של הראש, ולא עליו, אחרת הבשר של האצבע עוצר את הרעידה והצליל יוצא עמום.

נגנים קלאסיים פורטים בדרך כלל באגודל עד הקמיצה ובדרך כלל לא משתמשים בפלקטרון; האצבוע מסומן p (אגודל), i (אצבע), m (אמה) ו־a (קמיצה). גיטרת הפלדה מצוינת לליווי השירה שלכם, בעיקר עם פלקטרון, בפריטת אקורדים או באקורדים שבורים (הצלילים של אקורד אחד אחרי השני).

כשפורטים אקורדים, ספרו בקול: קודם פרטו רק על פעמה 1, אחר כך חצאים, רבעים ושמיניות; את ה־„&” של השמיניות פורטים כלפי מעלה, ובדרך כלל תופסים רק את שלושת המיתרים הגבוהים. ראסגאדו (rasgueado) בפלמנקו משתמש בכל האצבעות; בהאמר־און (hammer-on) הצליל נשמע כשאצבע של יד שמאל מקישה על השחיף, ובפול־אוף (pull-off) כשמרימים אותה ממנה; קאפו נלחץ על הצוואר כדי שתוכלו להעלות את הסולם בלי לשנות את צורות האקורדים.

• מיתרים פתוחים: קלאסית (ניילון)בלי ללחוץ על אף סריג, פרטו על מיתרים 6, 5, 3 ו־1: E2, A2, G3, E4. הקשיבו לצליל הרך של הניילון.
• מיתרים פתוחים: פלדהאותם ארבעה מיתרים פתוחים בגיטרת פלדה: E2, A2, G3, E4. השוו כמה חדה ההתחלה של כל צליל.
• סריג 12: אוקטבה למעלהעל מיתר 1 של הגיטרה הקלאסית, קודם E4 הפתוח, ואז סריג 12, שם המיתר באורך חצי: E5.
• סריג 13: אוקטבה ועוד חצי טוןעל מיתר 1 של גיטרת הפלדה, E4 הפתוח, ואז סריג 13: ‏F5. שנים־עשר סריגים הם אוקטבה, ועוד אחד מוסיף חצי טון.

מנעד וכתיבת תווים

מוזיקה לגיטרה נכתבת במפתח סול, אבל לפי מוסכמה היא נכתבת אוקטבה מעל מה שנשמע. בחלק מהתווים יש 8 קטנה מתחת למפתח סול, כדי להזכיר שהצליל נשמע אוקטבה נמוך יותר.

למשל, מיתר 5 הפתוח נכתב A3 אבל נשמע A2 (‏⁦110 Hz⁩). ששת המיתרים הפתוחים נכתבים E3, A3, D4, G4, B4, E5 ונשמעים E2, A2, D3, G3, B3, E4. מיתרים שכנים רחוקים זה מזה בדרך כלל קוורטה זכה; רק בין G (מיתר 3) ל־B (מיתר 2) יש טרצה גדולה.

הצליל הנמוך ביותר הוא מיתר 6 הפתוח, E2 (בערך ⁦82.4 Hz⁩). הגבוה ביותר תלוי בסריגים: בגיטרה עם 20 סריגים מיתר 1 מגיע ל־C6, ובגיטרה עם 19 סריגים ל־B5; בכתיבה לגיטרה זה E3 עד C7. את מיתר 6 מכוונים לעיתים קרובות טון שלם למטה ל־D (דרופ D), וכך נוסף D2 בתחתית.

האזינו

• המיתר הנמוך ביותר E2: ניילון מול פלדהקודם הגיטרה הקלאסית, אחר כך גיטרת הפלדה. שתיהן מנגנות E2; איזו מתחילה חד יותר ואיזו נשמעת עדינה יותר?
• מיתר 5, A2 (‏⁦110 Hz⁩)הצליל הזה קרוב לתהודת האוויר של הגוף (בערך F#2 עד A2). השוו כמה זמן וכמה מלא הצליל הנמוך מהדהד בכל גיטרה.
• מיתר 3, G3מיתר G הקלאסי הוא חוט ניילון אחד; מיתר G בגיטרת פלדה מלופף במתכת. שמעו את ההבדל בגוון.
• מיתר 1, E4: אחרי הפריטהההתחלה של הצליל חדה יותר; אחרי בערך שנייה הוא נעשה עגול יותר, כשהתדרים הגבוהים דועכים.
• גבוה על הצוואר: E5 ו־F5ה־E5 של הגיטרה הקלאסית בסריג 12, ואחר כך ה־F5 של גיטרת הפלדה בסריג 13.

היסטוריה ומשפחה

הגיטרה הופיעה באזור ספרד לפני בערך 500 שנה (המאות ה־⁦15–16⁩). גיטרות של המאה ה־16 היו קטנות הרבה יותר מהיום, עם ארבעה זוגות מיתרים (courses), מיתרי מעי וסריגי מעי שנקשרו סביב הצוואר.

זוג מיתרים חמישי נוסף בסביבות 1600, וכך נוצרה „הגיטרה הספרדית”. במאה ה־18 סריגי המעי הקשורים פינו את מקומם לסריגים קבועים משנהב או ממתכת, ומאוחר יותר באותה מאה נוסף זוג מיתרים שישי. בסביבות 1800 הזוגות הפכו לשישה מיתרים בודדים המכוונים E–A–D–G–B–E, הכיוון שנהוג עד היום.

חלק גדול מהגיטרה הקלאסית המודרנית בא מבונה הכלים הספרדי אנטוניו דה טורס (⁦1817–1892⁩). הוא התחיל לבנות בשנות ה־1850 ויצר גופים ארוכים ורחבים יותר בשביל גיטרה חזקה יותר. הוא לא המציא את חיזוקי המניפה, אבל הוא שכלל אותם והפך אותם לנפוצים.

סיפור גיטרת הפלדה הוא אמריקאי. C. F. Martin פתח את העסק שלו בניו יורק ב־1833, ובאמצע המאה ה־19 פיתחה חברת Martin את חיזוקי ה־X, שמאוחר יותר אפשרו לגיטרות לעמוד במשיכה של מיתרי פלדה. נגנים שהופיעו בסיבובי הופעות היו צריכים עוצמה שתגיע עד סוף אולם הקונצרטים, ולכן החברה עברה די מהר ממיתרי מעי למיתרי מתכת, וגיטרות הפלדה התפשטו בתחילת המאה ה־20.

במלחמת העולם השנייה היה מחסור במיתרי מעי, כי המעי שימש לתפרים בשדה הקרב. בונה הכלים אלברט אוגוסטין מניו יורק עבד עם הגיטריסט סגוביה על פיתוח מיתרי ניילון, שיצאו לשוק בסוף שנות ה־40.

בין קרובי המשפחה של הגיטרה נמצאים הלאוטה, הוויואלה (בת דודה גדולה יותר עם יותר מיתרים) וגיטרת הפלמנקו (גוף דק יותר, צליל חי וחד יותר שדועך מהר), וגם הגיטרה בת שנים־עשר המיתרים, הגיטרה החשמלית והצ'רנגו מדרום אמריקה. לארבעת מיתרי היוקולילי יש אותם מרווחים כמו למיתרים ⁦1–4⁩ של הגיטרה, אם כי בגבהים שונים.

1. המאות ה־⁦15–16⁩
   הגיטרה מופיעה באזור ספרד; לגיטרות של המאה ה־16 יש ארבעה זוגות של מיתרי מעי
2. בערך 1600
   נוסף זוג מיתרים חמישי; „הגיטרה הספרדית”
3. 1759
   הגיטרה המוקדמת ביותר הידועה עם חיזוקי מניפה, המיוחסת לפרנצ'סקו סנגווינו, סביליה
4. המאה ה־18
   סריגי מעי קשורים מוחלפים בסריגים קבועים; במחצית השנייה נוסף זוג מיתרים שישי
5. בערך 1800
   שישה מיתרים בודדים המכוונים E–A–D–G–B–E
6. 1833
   C. F. Martin פותח את העסק שלו בניו יורק
7. שנות ה־1850
   אנטוניו דה טורס מתחיל לבנות ומעצב את הגיטרה הקלאסית המודרנית
8. בערך 1916
   צורת הגוף Dreadnought מופיעה
9. סוף שנות ה־40
   מיתרי ניילון לגיטרה קלאסית יוצאים לשוק

צעדים ראשונים ותחזוקה

כשבוחרים גיטרה ראשונה, החזיקו אותה: יד שמאל צריכה להגיע לקצה הרחוק של השחיף, ואם לא, בחרו אורך מיתר קצר יותר; נגנים קטנים יכולים להשתמש בגודל 3/4. למיתרי ניילון יש מתח נמוך יותר ממיתרי פלדה, ומתחילים מוצאים אותם לעיתים קרובות קלים יותר לנגינה. גובה מיתרים נמוך (המרחק של המיתרים מעל השחיף) קל יותר ללחיצה, אבל נמוך מדי גורם לזמזום או לצלילים שלא מצלצלים, ולכן תנו לטכנאי מוסמך לכוונן אותו.

גיטרות עשויות עץ; לחות של ⁦45%–55%⁩ היא אידיאלית, ואוויר יבש מדי יכול לסדוק את העץ ולהרים את הגשר. כמו גומייה, ניילון דווקא מתכווץ כשהוא מתחמם (אפקט גוף–ג'אול), ולכן גיטרה קלאסית עולה בגובה הצליל בחום, הכי הרבה במיתרים 2 ו־3.

• בכל פעם שאתם מסיימים, נגבו זיעה ושומן במטלית יבשה שמיועדת לכלי נגינה; אל תשתמשו במטלית סיליקון, שעלולה לפגוע בלכה.
• החליפו מיתרים קלאסיים לפחות כל 6 חודשים, ובאופן אידיאלי כל 3; מיתרי פלדה כל חודש או כל כמה שבועות אם אתם מנגנים כל יום, או בערך כל 3 חודשים אם אתם מנגנים פחות. החליפו את כל השישה יחד.
• כוונו כל מיתר כשאתם עולים אל הצליל מלמטה; כשיורדים אליו מלמעלה, הוא נוטה לצאת מכיוון.
• החזירו את הגיטרה לנרתיק כשאתם לא מנגנים, והורידו את הקאפו במקום להשאיר אותו עליה בתוך הנרתיק.
• לא תנגנו בגיטרה הקלאסית יותר מ־⁦2–3⁩ שבועות? שחררו את המיתרים כמה סיבובים.
• צוואר עקום, גשר שמתרומם או סריגים שחוקים מאוד השאירו לטכנאי מקצועי; אם הגשר מתרומם, אל תשימו מיתרים חדשים עד שיתוקן.

ממשיכים לחקור

• כלי מיתרמיתר מפיק צליל כשהוא רוטט. למדו איך פועלים משפחת הכינור, הגיטרות והנבל, ולמה לחיצה על מיתר משנה את הצליל.
• כינורהכירו את הכינור: המיתרים G D A E, איך קשת עם רוזין משאירה את המיתר שר, איך מנגנים, והמנעד שלו מ־G3.
• צ'לוהקול הנמוך והחם של משפחת הכינור: איך הקשת גורמת למיתר לשיר, איך יושבים איתו, והמיתרים C G D A.
• גיטרה חשמליתגיטרה חשמלית הופכת את רעידות המיתרים לחשמל בשביל המגבר. למדו איך פיקאפים עובדים ולמה הצליל מתעוות.
• גיטרה בסהחבר הנמוך ביותר במשפחת הגיטרה: איך הפיקאפים עובדים, איך פורטים ולוחצים, מה המנעד שלה ומה ההיסטוריה שלה.
• יוקוליליגיטרה קטנה בת ארבעה מיתרים ממדיירה ומהוואי. הכירו את חלקיה, למה מיתר G גבוה מ־C, ואיך פורטים אקורד.