מוזיקה במאה ה־20 ובימינו
במאה השנים האחרונות המוזיקה השתנתה מהר מאי פעם. הקלטות, רדיו, חשמל ומחשבים נתנו לנו צלילים חדשים לגמרי, וסגנונות רבים חיים עכשיו זה לצד זה.
בשיעור הזה
מוזיקה קלאסית חדשה
קלוד דביסי (1862–1918) כתב מוזיקה שנשמעת כמו צבעים וערפל, עם אקורדים שמשתמשים בהם בגלל יופיים ולא בגלל הכיוון שלהם. איגור סטרווינסקי (1882–1971) כתב מוזיקה עם קצבים חזקים וחדים. כשהבלט שלו "פולחן האביב" הוצג לראשונה בפריז ב־1913, הקהל הראשון הגיב בקולניות כזאת שהערב הפך למפורסם.
ג'אז
הג'אז צמח בניו אורלינס, בארצות הברית, בתחילת המאה ה־20. הוא מערב בלוז, ראגטיים, מארשים וקצבים אפריקאיים, והנגנים בו ממציאים מוזיקה תוך כדי נגינה, וזה נקרא אלתור. לואי ארמסטרונג (1901–1971), חצוצרן וזמר, הפך לאחד מכוכביו הגדולים ביותר.
הקלטות ורדיו
לפני ההקלטות אפשר היה לשמוע מוזיקה רק כשמישהו ניגן אותה לידכם. אחרי הפונוגרף, ואחר כך הרדיו, זמר בעיר אחת יכול היה להישמע באלפי בתים. להאזין למוזיקה בכל שעה הפך לדבר רגיל.
רוק, גיטרות חשמליות וסינתיסייזרים
בשנות ה־50 ערבב הרוק אנד רול בלוז, קאנטרי וגוספל עם פעמה חזקה, והגיטרה החשמלית הפכה לקולו. בשנות ה־60 ממציאים כמו רוברט מוג בנו סינתיסייזרים, מכונות שמפיקות צלילים בעזרת חשמל. היום מחשב נייד יכול להיות אולפן הקלטות שלם.
היפ־הופ, פופ והיום
ההיפ־הופ התחיל בברונקס, בעיר ניו יורק, בשנות ה־70, עם דיג'ייים שניגנו את הקטעים הקצביים של תקליטים ועם ראפרים שאמרו חרוזים מעליהם. היום אפשר למצוא באותו מקום, בטלפון שלכם, פופ, רוק, מוזיקה קלאסית, מוזיקה אלקטרונית ומוזיקה מכל ארץ.
צליל הפסנתר: Salamander Grand Piano מאת Alexander Holm (רישיון CC BY 3.0).