מרווחים: כמה רחוקים שני צלילים זה מזה
בין שני צלילים תמיד יש מרחק כלשהו, כמו בין שני אנשים שעומדים על מדרגות. מוזיקאים קוראים למרחק הזה מרווח. הכרת המרווחים עוזרת לשיר נקי, למצוא אקורדים ולשמוע מה המנגינה עושה.
בשיעור הזה

הצעד הקטן ביותר: חצי טון
בפסנתר, מעבר מקליד אחד לקליד הבא מיד אחריו, שחור או לבן, הוא חצי טון. זה הצעד הקטן ביותר ברוב המוזיקה, כמו לעלות למדרגה הבאה ממש.
שני חצאי טונים יוצרים טון שלם. מ־C ל־D יש טון, כי הקליד השחור C♯ נמצא ביניהם. מ־E ל־F יש רק חצי טון, כי אין ביניהם קליד שחור.
ספירת מרווח: סופרים את שני הקצוות
כדי לתת שם למרווח, ספרו את שמות הצלילים מהצליל התחתון עד העליון, וספרו את שניהם. מ־C למעלה עד E: C (1), D (2), E (3). זו טרצה (שלישית).
דיאזים ובמולים לא משנים את הספירה: מ־C ל־E♭ זו עדיין טרצה, כי האותיות הן עדיין C, D, E.
זה כמו לספור בלוח השנה את הימים מיום שני עד יום רביעי, כשסופרים את שני הימים: שני, שלישי, רביעי הם שלושה ימים. מ־C ל־G זה C D E F G, חמש אותיות: קווינטה (חמישית). מ־C ל־C הבא יש שמונה אותיות: אוקטבה.
אותו צליל שמנוגן פעמיים נקרא פרימה (אוניסון), שפירושו "צליל אחד".
גרסה גדולה וגרסה קטנה
לסקונדות, לטרצות, לסקסטות ולספטימות יש שני גדלים. מ־C ל־E זו טרצה גדולה (ארבעה חצאי טונים). מ־C ל־E♭ זו טרצה קטנה (שלושה חצאי טונים). גדולה פירושה רחבה יותר, קטנה פירושה צרה יותר, בהפרש של חצי טון אחד בלבד.
הרבה אנשים שומעים את הטרצה הגדולה כבהירה ושמשית, ואת הטרצה הקטנה כרכה יותר או קצת עצובה. נגנו אותן למטה והחליטו בעצמכם: אין תשובה לא נכונה, יש רק את האוזניים שלכם.
החברים הכי טובים: המרווחים הזכים
לפרימה, לקוורטה, לקווינטה ולאוקטבה יש רק גודל רגיל אחד, שנקרא זך. שני הצלילים שלהם מתמזגים כל כך יפה שהם נשמעים כמעט כמו צליל אחד עשיר, כמו שני חברים הכי טובים שמסתדרים בצורה מושלמת.
הקווינטה הזכה (שבעה חצאי טונים, למשל מ־C ל־G) היא הצליל של הרבה "פאוור קורדים" בגיטרה (פאוור קורד הוא פשוט צליל והצליל שקווינטה מעליו, מנוגנים יחד). אפשר לשמוע אותה בתחילת שיר הילדים "Twinkle, Twinkle, Little Star": הקפיצה מה־"twinkle" הראשון למעלה אל השני. תפגשו אותה שוב בשיעור על מעגל הקווינטות.
כל המרווחים בתוך אוקטבה אחת
הנה כל המרווחים מצליל אחד ועד האוקטבה שלו, וכולם מתחילים ב־C. לחצו על "השמעה" כדי לשמוע את שני הצלילים בזה אחר זה, ואחר כך יחד.
- פרימה זכה (אוניסון)P1
חצאי טונים: 0מ־C: C4 → C4
אותו צליל פעמיים: שני קולות ששרים כמו קול אחד.
- סקונדה קטנהm2
חצאי טונים: 1מ־C: C4 → D♭4
קרוב מאוד ומתחכך, כמו מוזיקת סכנה בסרט מפחיד.
- סקונדה גדולהM2
חצאי טונים: 2מ־C: C4 → D4
צעד פשוט, כמו מדו לרה בתחילת הסולם.
- טרצה קטנהm3
חצאי טונים: 3מ־C: C4 → E♭4
רכה וקצת עצובה, כמו אנחה עדינה.
- טרצה גדולהM3
חצאי טונים: 4מ־C: C4 → E4
בהירה ושמחה, כמו בוקר שמשי.
- קוורטה זכהP4
חצאי טונים: 5מ־C: C4 → F4
פתוחה וחזקה, כמו קריאה להתאסף.
- טריטוןTT
חצאי טונים: 6מ־C: C4 → F♯4 / G♭4
מתוח ולא יציב, כמו שאלה שעדיין מחכה לתשובה.
- קווינטה זכהP5
חצאי טונים: 7מ־C: C4 → G4
רחבה, חזקה ויציבה, כמו לעמוד ברגליים פשוקות.
- סקסטה קטנהm6
חצאי טונים: 8מ־C: C4 → A♭4
רחבה ומלאת געגוע, כמו להסתכל מחלון ביום גשום.
- סקסטה גדולהM6
חצאי טונים: 9מ־C: C4 → A4
רחבה וחמה, כמו שלום ידידותי.
- ספטימה קטנהm7
חצאי טונים: 10מ־C: C4 → B♭4
נוטה קדימה ובלוזית, כאילו היא רוצה להמשיך לזוז.
- ספטימה גדולהM7
חצאי טונים: 11מ־C: C4 → B4
חלומית וכמעט נוגעת באוקטבה, קצת נוצצת.
- אוקטבהP8
חצאי טונים: 12מ־C: C4 → C5
אותו צליל, גבוה יותר: כמו גבר וילד ששרים יחד את אותה מנגינה.
המרווח המתוח: הטריטון
שישה חצאי טונים, בדיוק חצי אוקטבה, נקראים טריטון (שלושה טונים שלמים). הוא נשמע מתוח ולא יציב, כמו שאלה שעוד לא קיבלה תשובה. פעם אפילו כינו אותו "השטן שבמוזיקה".
מלחינים משתמשים במתח הזה בכוונה: כשהטריטון עובר למרווח רגוע יותר, מרגישים שהמוזיקה הגיעה הביתה. אפשר לכתוב אותו כקוורטה מוגדלת (מ־C ל־F♯) או כקווינטה מוקטנת (מ־C ל־G♭). "מוגדל" פירושו רחב בחצי טון מהזך; "מוקטן" פירושו צר בחצי טון.
הופכים אותו
אם מעבירים את הצליל התחתון של מרווח אוקטבה למעלה, מקבלים את בן הזוג שלו. מ־C למעלה ל־E זו טרצה; מ־E למעלה ל־C זו סקסטה. שני המספרים תמיד מסתכמים בתשע (3 + 6, 4 + 5, 2 + 7), גדול הופך לקטן, קטן הופך לגדול, וזך נשאר זך. לזה קוראים היפוך של מרווח.
בוחן קטן: איזה מרווח זה?
הקשיבו לשני צלילים ובחרו את המרווח. התחילו בארבעת הקלים ביותר: טרצה קטנה, טרצה גדולה, קווינטה זכה ואוקטבה. אפשר לנגן כל שאלה כמה פעמים שרוצים.
צליל הפסנתר: Salamander Grand Piano מאת Alexander Holm (רישיון CC BY 3.0).