סימני ביצוע: כמה חזק, כמה מהר ולאן ממשיכים
התווים אומרים לכם אילו צלילים לנגן. הסימנים שמסביבם אומרים איך: חלש או חזק, לאט או מהר, קצר או מחובר. חלק מהסימנים הם אפילו חיצים ששולחים אתכם אחורה או קדימה, כמו מפה. לחצו על הכפתורים כדי לשמוע כל סימן, ואז עקבו אחרי המפה עם האצבע.
בשיעור הזה
דינמיקה: כמה חזק
כמה חזק או חלש מנגנים נקרא דינמיקה. שתי האותיות העיקריות הן p, קיצור של piano (חלש), ו־f, קיצור של forte (חזק). שימו m לפניהן, קיצור של mezzo (חצי), ותקבלו את המדרגות האמצעיות: mp הוא חלש במידה ו־mf הוא חזק במידה. הכפילו את האות כדי להגיע רחוק יותר: pp הוא חלש מאוד ו־ff הוא חזק מאוד.
אז המדרגות מחלש לחזק הן pp, p, mp, mf, f, ff. אלה לא מספרים קבועים במד עוצמה. משווים אותם זה לזה: ה־p של חצוצרה עדיין חזק יותר מה־p של גיטרה. מה שחשוב הוא ש־p חלש יותר מ־mf, ו־f חזק יותר.
- מנגינה קצרה שמנוגנת חלש.
- אותה מנגינה מנוגנת חזק.
- אקורד אחד שמטפס במדרגות: pp, p, mp, mf, f, ff.
נסו: אמרו "בוקר טוב" ב־p, אחר כך ב־mf, ואחר כך ב־f. אותן מילים, שלוש דינמיקות.
מתחזקים ונחלשים
לעתים קרובות המוזיקה משנה את העוצמה שלה לאט לאט. crescendo (cresc.) פירושו להתחזק בהדרגה. decrescendo או diminuendo (decresc., dim.) פירושם להיחלש בהדרגה. במקום מילים, אפשר לראות מתחת לתווים זווית ארוכה, שבאנגלית קוראים לה לעתים קרובות hairpin ("סיכת שיער"): זווית שנפתחת (כמו < מתוח) להתחזקות, וזווית שנסגרת (כמו > מתוח) להיחלשות.
אל תבלבלו בין הזווית הארוכה לבין הסימן הקטן > מעל תו בודד. הסימן הקטן הזה הוא הטעמה, ותשמעו אותה בהמשך. שאר המילים האיטלקיות לעוצמה נמצאות בשיעור "מונחים באיטלקית".
- המנגינה מתחילה חלש ומתחזקת עד הסוף.
- אותה מנגינה מתחילה חזק ודועכת.
טמפו: כמה מהר
מילת טמפו בהתחלה אומרת כמה מהר הולכת הפעמה. Largo הוא איטי מאוד ורחב, Andante הוא בקצב של הליכה, Moderato הוא בינוני, Allegro הוא מהיר ותוסס, ו־Presto הוא מהיר מאוד. ביצירות רבות מודפס גם מספר כמו ♩ = 92, שפירושו 92 פעמות לדקה (BPM).
הנה הערכה גסה: Largo בערך 40–60 BPM, Andante בערך 76–108, Moderato בערך 108–120, Allegro בערך 120–156, Presto בערך 168–200. ספרים ומטרונומים נותנים מספרים קצת שונים, ולכל יצירה יש תחושה משלה. למטה מנוגן אותו משפט קצר בארבע מהירויות. המהירים מנוגנים יותר מפעם אחת, כדי שתשמעו אותם מתייצבים.
יש מילים שמשנות את המהירות בדרך. ritardando (rit.) פירושו להאט בהדרגה, כמו אופניים שמתגלגלים עד עצירה, ו־a tempo פירושו לחזור למהירות הקודמת. הרשימה המלאה נמצאת בשיעור "מונחים באיטלקית".
- המשפט ב־50 BPM: איטי ורחב.
- אותו משפט ב־92 BPM, בקצב של הליכה (מנוגן פעמיים).
- אותו משפט ב־138 BPM: מהיר ותוסס (מנוגן פעמיים).
- אותו משפט ב־184 BPM: מהיר מאוד (מנוגן שלוש פעמים).
- מנוגן פעמיים: בפעם השנייה, התיבה האחרונה מאטה בהדרגה.
נסו: כוונו את המטרונום ל־60, אחר כך ל־92 ואחר כך ל־138, וצעדו במקום לפי כל אחד. איזה מהם מרגיש כמו Andante?
קצר או מחובר: staccato ו־legato
נקודה קטנה מעל תו או מתחתיו פירושה staccato: מנגנים את התו קצר ומנותק, עם קצת שקט אחריו, כמו לפוצץ בועות אחת אחרי השנייה. קו מעוגל מעל כמה תווים שונים הוא קשת legato: מנגנים אותם legato, מחוברים וחלקים בלי רווחים, כמו לצייר קו בלי להרים את העיפרון.
קשת legato נראית כמו קשת הארכה, אבל היא לא אותו דבר. קשת הארכה מחברת שני תווים באותו גובה לצליל אחד ארוך יותר (ראו את השיעור "קצב ואורכי תווים"). קשת legato מחברת תווים שונים ואומרת לנגן אותם מחוברים וחלקים. הקשיבו לאותה מנגינה מנוגנת בשתי הדרכים.
- כל צליל זורם לתוך הבא, בלי רווחים.
- אותה מנגינה עם צלילים קצרים וקופצניים ושקטים זעירים ביניהם.
הטעמות והפרמטה
הטעמה, > קטן מעל תו או מתחתיו, פירושה לנגן את התו הזה חזק יותר מהשכנים שלו, כמו להגיד מילה אחת חזק יותר במשפט. הטעמות יכולות לשנות את התחושה של קו מלודי. בדוגמה, שמונה צלילים מהירים בכל תיבה מקבלים הטעמה על הצלילים 1, 4 ו־7, ולכן שומעים אותם בקבוצות של 3 + 3 + 2.
הפרמטה 𝄐, קשת עם נקודה מתחתיה, פירושה להחזיק את התו הזה (או את השתיקה) יותר זמן ממה שכתוב. כמה זמן, זה תלוי בנגן או במנצח. זה כמו לעצור סרטון ברגע האהוב עליכם, ואז ללחוץ שוב על הפעלה.
- צלילים מהירים, כולם באותה עוצמה.
- אותם צלילים, עם הטעמות על 1, 4 ו־7 בכל תיבה.
- מנגינה שמנוגנת ברצף, בקצב.
- אותה מנגינה: הצליל הגבוה בתיבה 2 מוחזק יותר זמן, ואז הפעמה ממשיכה.
סימני חזרה וסיום ראשון ושני
כדי לחסוך בנייר, לא מדפיסים את אותן תיבות פעמיים. סימן חזרה, שתי נקודות ליד קו תיבה כפול ועבה (𝄇), אומר: חזרו ונגנו את הקטע הזה שוב. חוזרים לסימן ההתחלה המתאים (𝄆), או להתחלה ממש אם אין כזה.
לפעמים הקטע מסתיים אחרת בפעם השנייה. סוגריים שמסומנים 1. ו־2. מראים את הסיום הראשון ואת הסיום השני. בפעם הראשונה מנגנים את הסיום הראשון וחוזרים. בפעם השנייה מדלגים על הסיום הראשון וקופצים ישר לשני. בדוגמה המפה היא: 𝄆 תיבה A, תיבה B, [1. סיום 1] 𝄇 [2. סיום 2]. אז שומעים A, B, סיום 1, ואז A, B, סיום 2.
- A, B, סיום ראשון (מחזיר אחורה), A, B, סיום שני (סוגר).
D.C., D.S., Fine ו־Coda: עקבו אחרי החיצים
D.C. (da capo) פירושו לחזור להתחלה. D.S. (dal segno) פירושו לחזור לסימן 𝄋. הם באים עם מילה שאומרת איפה לעצור: al Fine פירושו לנגן עד המילה Fine ולעצור שם. al Coda פירושו לנגן עד "To Coda" 𝄌, ואז לקפוץ קדימה לקודה, החלק המסיים שמתחיל באותו סימן.
דוגמה 1, D.C. al Fine. במפה יש ארבע תיבות: 1, 2 (Fine), 3, 4 (D.C. al Fine). מנגנים 1, 2, 3, 4, חוזרים להתחלה, מנגנים שוב 1 ו־2, ועוצרים ב־Fine. דוגמה 2, D.S. al Coda. המפה היא: פתיחה, 𝄋 תיבה 2, תיבה 3 (To Coda 𝄌), תיבה 4 (D.S. al Coda), ואז הקודה. מנגנים פתיחה, 2, 3, 4, חוזרים לסימן לתיבות 2 ו־3, ואז קופצים לקודה.
הרגל אחד שכדאי להכיר: כשחוזרים עם D.C. או D.S., נגנים בדרך כלל מדלגים בפעם השנייה על סימני החזרה ומנגנים רק את הסיום האחרון, אלא אם התווים או המנצח אומרים אחרת.
- תיבות 1, 2, 3, 4, ואז חזרה להתחלה ל־1 ו־2, ועצירה ב־Fine.
- פתיחה, 2, 3, 4, חזרה לסימן ל־2 ו־3, ואז קפיצה לקודה.
נסו: לפני שאתם מנגנים יצירה חדשה, עקבו אחרי המסלול עם האצבע. קודם מצאו כל סימן חזרה, כל סוגר של סיום, 𝄋, Fine ו־𝄌, ואז לחצו על הפעלה ועקבו אחרי החיצים.
צליל הפסנתר: Salamander Grand Piano מאת Alexander Holm (רישיון CC BY 3.0).