מנגינה: איך בנוי לחן
מנגינה היא החלק שמזמזמים: צליל אחרי צליל, ולכל אחד גובה ואורך משלו. מנגינות טובות הן לא אקראיות. יש להן צורה, רעיונות קטנים שחוזרים, מקומות לנשום ורגע שמרגיש כמו פסגת הגבעה. הקשיבו לכל רעיון, ואז נסו לכתוב ארבע תיבות משלכם.
בשיעור הזה
מנגינה היא קו עם צורה
ציירו קו דרך הצלילים של מנגינה ותקבלו את הצורה שלה, שנקראת קו המתאר שלה. יש מנגינות שמטפסות כמו במדרגות, יש שמחליקות למטה, והרבה עולות ואז יורדות כמו קשת או גל.
הצורה משנה את התחושה. מנגינה שממשיכה לטפס ונעצרת למעלה נשמעת נרגשת, כאילו היא עוד לא גמורה. מנגינה שעולה ואז חוזרת למטה נשמעת רגועה ושלמה, כמו לזרוק כדור ולתפוס אותו שוב.
- מנגינה שמטפסת כל הדרך למעלה ונעצרת גבוה, עדיין מחכה.
- מנגינה שעולה לפסגה ואז חוזרת הביתה.
צעדים וקפיצות
כשמנגינה עוברת לצליל הבא בסולם, כמו מדו לרה, זה צעד. כשהיא מדלגת על צלילים, כמו מדו לסול, זו קפיצה. צעדים נשמעים חלקים וקל לשיר אותם. קפיצות נשמעות נועזות ובהירות, והן גורמות לכם לשים לב.
רוב המנגינות שקל לשיר משתמשות בעיקר בצעדים ובכמה קפיצות. הנושא המפורסם "האודה לשמחה" מהסימפוניה התשיעית של בטהובן זז כמעט כולו בצעדים. "נצנץ, נצנץ, כוכב קטן" (Twinkle, Twinkle, Little Star), מנגינה צרפתית שהודפסה לראשונה ב־1761, נפתח בקפיצה מדו למעלה לסול.
הרגל שימושי: אחרי קפיצה גדולה, הרבה מנגינות מסתובבות וחוזרות בצעדים, וממלאות את הפער שעליו קפצו. זה קו מנחה, לא חוק, אבל הוא שומר על הקו מאוזן.
- מנגינה שעוברת רק לצלילים שכנים.
- אותו קצב ואותם אקורדים, אבל כל מעבר הוא קפיצה.
- המנגינה של בטהובן (1824): כמעט רק צעדים.
- המנגינה הצרפתית מ־1761: קפיצה מדו לסול כבר בהתחלה.
- שתי קפיצות גדולות למעלה, ואחרי כל אחת צעדים חזרה למטה.
מוטיבים: רעיון קטן שחוזר
מוטיב הוא רעיון קצר של כמה צלילים בלבד, שאפשר לזהות שוב. הפתיחה של הסימפוניה החמישית של בטהובן היא מוטיב מפורסם: קצר־קצר־קצר־ארוך, G G G E♭, ואז אותה תבנית צעד אחד נמוך יותר, F F F D. חלק גדול מהפרק הזה צומח מארבעת הצלילים האלה.
מלחינים חוזרים על מוטיב ומשנים אותו קצת בכל פעם, כך שהמנגינה מרגישה גם מוכרת וגם חדשה. אפשר לחזור עליו בדיוק, להזיז אותו למעלה או למטה כך שיתחיל מצליל אחר (סקוונצה), או להפוך את הכיוון שלו כך שלמעלה יהפוך ללמטה. הקשיבו למוטיב אחד, באורך חמישה צלילים, בשלוש דרכים.
- המוטיב, ואז שוב אותו מוטיב, ואז סיום.
- המוטיב זז צעד אחד למעלה, ואז שוב למעלה, כמו לטפס במדרגות.
- המוטיב, ואז הפוך: מה שעלה עכשיו יורד.
- קצר־קצר־קצר־ארוך, פעמיים: G G G E♭, F F F D (1808).
משפטים: איפה המוזיקה נושמת
משפט מוזיקלי הוא כמו משפט בדיבור. אורכם של משפטים רבים הוא בערך ארבע תיבות, אבל הם יכולים להיות קצרים או ארוכים יותר. כל אחד מסתיים בנקודת מנוחה קטנה: צליל ארוך יותר או שקט קצר, שבו זמר יכול לנשום. מקום המנוחה הזה נקרא קדנצה.
מנגינה בלי מקומות לנשום נשמעת כמו מישהו שמדבר בלי לעצור לקחת אוויר. הקשיבו לאותם צלילים עם נשימות ובלי נשימות.
- שני משפטים קצרים, כל אחד מסתיים בצליל ארוך יותר ובנשימה.
- צלילים דומים בזרם ארוך אחד שאף פעם לא עוצר לנוח.
שאלה ותשובה
משפטים באים לעתים קרובות בזוגות, כמו שאלה ותשובה. המשפט הראשון נעצר במקום שמרגיש פתוח, לעתים קרובות על רה או על סול מעל אקורד V. זו חצי קדנצה, פסיק. המשפט השני מתחיל באותה דרך אבל מסתיים על דו מעל אקורד I, נקודה. זו קדנצה מלאה (אותנטית).
מוזיקאים קוראים לזוג הזה רישא וסיפא. עוד על קדנצות אפשר לשמוע בשיעור "הרמוניה". הקשיבו לשאלה לבד, לתשובה לבד, ואז לשתיהן יחד.
- שתי תיבות שנעצרות על רה: נשמע לא גמור.
- אותה התחלה, אבל היא נוחתת על דו: סיימנו.
- שאלה ואז תשובה: ארבע תיבות שמרגישות שלמות.
נקודת השיא
להרבה מנגינות טובות יש נקודת שיא אחת, פסגת הגבעה, שלעתים קרובות מגיעים אליה רק פעם אחת, איפשהו אחרי האמצע. המנגינה מטפסת לעברה, מגיעה, ואז הולכת הביתה. מכיוון שמגיעים אליה רק פעם אחת, היא מרגישה מיוחדת.
אם מנגינה אף פעם לא מגיעה לשום מקום, או פוגעת באותו צליל עליון שוב ושוב, הרגע הזה הולך לאיבוד. זה קו מנחה, לא חוק, אבל כדאי לנסות אותו במנגינות שלכם.
- המנגינה מטפסת לצליל עליון אחד בתיבה 3, ואז חוזרת הביתה.
- מנגינה שנשארת כל הזמן באותם כמה צלילים.
כתבו ארבע תיבות משלכם
התחילו מחמשת הצלילים של הסולם הפנטטוני המז'ורי על C: דו רה מי סול לה (C D E G A). הם נשמעים טוב יחד כמעט בכל סדר, ולכן קשה לטעות (ראו את השיעור "סולמות"). קודם מחאו כפיים קצב פשוט, ואז תנו לכל מחיאה צליל.
הפכו את תיבות 1–2 לשאלה שנעצרת על רה או על סול, ואת תיבות 3–4 לתשובה שמתחילה באותה דרך ומסתיימת על דו. עברו בעיקר לצלילים קרובים, עם קפיצה גדולה אחת או שתיים בלבד, ושמרו את הצליל הגבוה ביותר לתיבה 3. הנה דוגמה שנבנתה בדיוק כך.
- פנטטונית, ארבע תיבות: השאלה נעצרת על רה, והתשובה חוזרת הביתה לדו.
נסו: בפסנתר או במקלדת בטלפון, השתמשו רק ב־C D E G A. נגנו ארבע תיבות: תיבות 1–2 מסתיימות על D, תיבות 3–4 מסתיימות על C, והצליל הגבוה ביותר מופיע פעם אחת בתיבה 3. שירו את זה בחזרה. זו המנגינה הראשונה שלכם.
צליל הפסנתר: Salamander Grand Piano מאת Alexander Holm (רישיון CC BY 3.0).