סימני אקורדים: היפוכים וקריאת אקורדים
בשיעור "אקורדים" בניתם אקורדים כמו מגדלים, עם היסוד למטה. נגנים אמיתיים מסדרים לעתים קרובות את אותם צלילים בסדר אחר, ובדפי אקורדים יש סימנים קצרים כמו C/E או Csus4 שאומרים בדיוק מה לנגן. הנה איך הופכים אקורד, ואיך קוראים את האותיות הקטנות שמעל מילות השיר.
בשיעור הזה
אותם צלילים, צליל תחתון אחר
אקורד C מז'ור הוא תמיד C, E ו־G. אבל אפשר לערום אותם בסדרים שונים. כשהיסוד C הוא הצליל הנמוך ביותר, האקורד נמצא במצב יסודי. העבירו את ה־C למעלה, ועכשיו E הוא הצליל הנמוך ביותר: זה ההיפוך הראשון. העבירו גם את ה־E למעלה, ועכשיו G נמצא למטה: זה ההיפוך השני.
שם האקורד לא משתנה. הוא עדיין C מז'ור, עם אותם שלושה צלילים. מה שמשתנה הוא הצליל הנמוך ביותר, והאוזניים שלכם שמות לב אליו יותר מכול. מצב יסודי נשמע יציב ורגוע. ההיפוך הראשון נשמע קליל יותר, וההיפוך השני יכול להישמע כאילו הוא נשען קדימה ומחכה למשהו.
- C למטה: C E G. יציב ורגוע.
- E למטה: E G C. אותו אקורד, קליל יותר.
- G למטה: G C E. אותו אקורד, נשען קדימה.
נסו: בפסנתר, נגנו C E G, ואז הרימו את ה־C ושימו אותו למעלה. עשו זאת עוד פעם. ניגנתם עכשיו את שלושת המצבים.
למה נגנים הופכים אקורדים
נגנו C, F, G ו־C, כל אחד במצב יסודי, והיד צריכה לקפוץ למעלה ולמטה על המקלדת. זו עבודה קשה, והאקורדים נשמעים קצת קטועים.
עכשיו בחרו לכל אקורד את ההיפוך שהצלילים שלו הכי קרובים לאקורד שלפניו. צלילים ששני אקורדים חולקים יכולים פשוט להישאר במקום, ושאר הצלילים זזים רק צעד או שניים. היד כמעט לא זזה, והאקורדים זורמים זה לתוך זה. בגלל זה פסנתרנים וגיטריסטים משתמשים בהיפוכים כל הזמן כשהם מלווים שיר.
- C, F, G, C, כולם במצב יסודי: יד ימין קופצת.
- אותם ארבעה אקורדים, עם היפוכים: יד ימין כמעט לא זזה.
הלוכסן: איזה צליל הולך למטה
בדפי אקורדים אפשר לסמן את הצליל הנמוך ביותר בעזרת לוכסן. C/E פירושו: נגנו אקורד C, עם E כצליל הנמוך ביותר. קוראים את זה "C על E". אז C/E הוא ההיפוך הראשון של C, ו־C/G הוא ההיפוך השני.
הצליל שאחרי הלוכסן אפילו לא חייב להיות שייך לאקורד. C/B פירושו אקורד C מעל B בבס. אקורדים עם לוכסן כאלה משמשים לעתים קרובות כדי שהבס ילך בצורה חלקה למטה או למעלה, צעד אחר צעד, בזמן שהיד שמעליו נשארת כמעט במקום.
- היד מנגנת אותו אקורד C; רק צליל הבס משתנה.
- C, C/B, Am, Am/G, F: הבס יורד צליל אחד בכל פעם.
קריאת סימני אקורדים
סימן אקורד מתחיל באות גדולה: היסוד. אות לבד פירושה אקורד מז'ור, אז C הוא C מז'ור. אותיות קטנות ומספרים שבאים אחריה אומרים לכם מה הצבע. פגשתם אותם בשיעור "אקורדים": m פירושו מינור, dim פירושו מופחת, aug פירושו מוגדל, 7 מוסיף ספטימה, maj7 מוסיף ספטימה גדולה, ו־m7 הוא אקורד מינור עם ספטימה.
ספרים שונים כותבים את אותו אקורד בדרכים שונות. אפשר לראות סימן מינוס למינור (C−), עיגול קטן למופחת (C°), פלוס למוגדל (C+) ומשולש לספטימה מז'ורית (CΔ7). אלה אותם אקורדים. לחצו על הכפתורים כדי לשמוע כל אחד מהם בנוי על C.
- C E G: מז'ור, בהיר.
- C E♭ G: מינור, רך יותר.
- C E G B♭: חסר מנוחה, רוצה להמשיך הלאה.
- C E G B: חלק וחלומי.
- C E♭ G B♭: רך ורגוע.
- C E♭ G♭: מתוח.
- C E G♯: מרחף ולא יציב.
sus, add ו־6: עוד כמה צבעים
באקורד sus (קיצור של suspended, "מושהה") מחליפים את הצליל האמצעי. Csus2 משתמש ב־D במקום E (C D G), ו־Csus4 משתמש ב־F במקום E (C F G). בלי הטרצה שלו, האקורד הוא לא מז'ור ולא מינור, ולכן הוא נשמע פתוח וקצת לא גמור. במוזיקה ישנה יותר, ה־F של Csus4 היה בדרך כלל יורד צעד ל־E. בהרבה שירי פופ פשוט משאירים את אקורד ה־sus כמו שהוא.
add פירושו שמוסיפים צליל לאקורד רגיל. Cadd9 הוא אקורד C עם עוד D למעלה (C E G D), אבל בלי ספטימה. C6 הוא אקורד C שנוסף לו A (C E G A), צליל חם ועדין. השוו בין Csus4 ל־C, ואז הקשיבו ל־Cadd9 ול־C6.
- C D G: פתוח, לא מז'ור ולא מינור.
- C F G: פתוח, כאילו עוצר את הנשימה.
- F יורד צעד ל־E, והאקורד נושם החוצה.
- C E G + D: אקורד C עם ניצוץ.
- C E G + A: חם ועדין.
קריאת דף אקורדים
בהרבה ספרי שירים ואתרים מודפסות רק המילים והמנגינה, וסימני האקורדים כתובים מעליהן. כל סימן נמצא במקום שבו האקורד מתחיל, וממשיכים לנגן אותו עד שמופיע הסימן הבא.
הנה מנגינה קטנה משלנו עם האקורדים C | Am | F G7 | C: אקורד אחד בכל תיבה, חוץ מהתיבה השלישית שיש בה שניים. הקשיבו לבס ולאקורדים שמתחלפים מתחת למנגינה.
- מנגינה קצרה שהאקורדים בה מתחלפים בדיוק איפה שהסימנים אומרים.
נסו: קחו דף אקורדים של שיר כלשהו וקראו את האקורדים בקול, בקצב, ואמרו כל שם בדיוק כשהוא מגיע.
צליל הפסנתר: Salamander Grand Piano מאת Alexander Holm (רישיון CC BY 3.0).