מרקם: איך קווים מוזיקליים נשזרים יחד
הסתכלו מקרוב על צעיף ותראו שהוא ארוג מהרבה חוטים. גם מוזיקה ארוגה, מקווים של צלילים. מרקם הוא המילה שמתארת כמה קווים יש ואיך הם משתלבים זה בזה. בשיעור הזה תשמעו קו אחד לבד, קו עם אקורדים, וכמה קווים שכל אחד מהם הולך בדרך משלו.
בשיעור הזה
חוטים של צליל
קו במוזיקה הוא שורה אחת של צלילים, אחד אחרי השני, כמו המנגינה שאתם מזמזמים. מרקם שואל שתי שאלות: כמה קווים נשמעים, ואיך הם מסתדרים זה עם זה? כולם שרים את אותה מנגינה, אחד מוביל והאחרים עוזרים, או שלכל אחד יש מנגינה משלו?
מוזיקאים משתמשים בשלושה שמות עיקריים לזה: מונופוניה, הומופוניה ופוליפוניה. המילים באות מיוונית. מונו פירושו אחד, הומו פירושו אותו דבר, פולי פירושו הרבה, ופוניה פירושו צליל.
קו אחד: מונופוניה
מונופוניה היא מנגינה אחת בלי שום דבר מתחתיה: בלי אקורדים ובלי קו שני. אדם אחד שמזמזם הוא מונופוניה. קהל שלם ששר את אותה מנגינה הוא גם מונופוניה, אפילו כשגברים ונשים שרים אותה במרחק אוקטבה, כי זה עדיין קו אחד.
המזמור הגרגוריאני, שירת הכנסייה של ימי הביניים, הוא דוגמה מפורסמת: כולם שרים את אותה מנגינה, בדרך כלל בלי כלי נגינה (ראו את השיעור "מוזיקה קדומה").
יש גם קרוב משפחה שנקרא הטרופוניה: כמה נגנים מנגנים את אותה מנגינה באותו זמן, אבל כל אחד מקשט אותה קצת אחרת. הרבה סגנונות מסורתיים עובדים כך, למשל הגמלן האינדונזי והמוזיקה הקלאסית הערבית.
- מנגינה איטית בלי שום דבר מתחתיה.
- אותה מנגינה מוכפלת אוקטבה מתחת: עדיין קו אחד.
מנגינה עם עוזרים: הומופוניה
הומופוניה פירושה מנגינה ראשית אחת וקולות אחרים שתומכים בה. רוב השירים שאתם שומעים עובדים כך: לזמר יש את המנגינה, וגיטרה או פסנתר מנגנים אקורדים מתחת. האקורדים הולכים אחרי המנגינה, אבל אין להם מנגינה משלהם.
יש סוג שני: כל הקולות זזים באותו קצב, כמו מקהלה ששרה מזמור מילה אחרי מילה יחד. הקול העליון הוא המנגינה, והקולות שמתחתיו הופכים כל צליל לאקורד.
- המנגינה למעלה, ואקורדים רכים על כל פעמה מתחת.
- ארבעה קולות, קצב אחד: כל צליל מתחלף באותו רגע.
כמה מנגינות בבת אחת: פוליפוניה
בפוליפוניה יש שני קווים או יותר, וכל אחד מהם הוא מנגינה אמיתית. הם לא זזים כולם יחד: אחד זז בזמן שאחר מחזיק צליל ארוך, אחד עולה בזמן שאחר יורד. אפשר היה לשיר כל אחד מהם לבד, והוא עדיין היה הגיוני.
השוו בין שני הכפתורים שלמטה. המנגינה העליונה זהה לגמרי בשתי הפעמים. בפעם הראשונה אקורדים תומכים בה מלמטה. בפעם השנייה מנגינה שנייה הולכת לצידה מתחת, ונעשית עסוקה בכל פעם שהמנגינה העליונה נחה על צליל ארוך. יוהאן סבסטיאן באך היה אמן של דרך הכתיבה הזאת (ראו את השיעור "באך").
- המנגינה עם אקורדים פשוטים: הומופוניה.
- קו שני בבס זז כשהקו העליון עומד במקום.
הולכים אחרי המוביל: קנון וקנון מעגלי
הדרך הקלה ביותר ליצור פוליפוניה היא להעתיק. בקנון, קול אחד מתחיל מנגינה, וקול אחר מתחיל בדיוק את אותה מנגינה קצת אחר כך, כמו הד שממשיך הלאה. הקול הראשון מוביל; האחרים הולכים אחריו.
קנון מעגלי הוא קנון שבו כולם שרים את אותה מנגינה, ובסוף חוזרים להתחלה, כך שאפשר להמשיך סביב סביב. "אחי יעקב" (Frère Jacques) הוא קנון מעגלי מפורסם, שלעתים קרובות שרים אותו בארבעה קולות. אף אחד לא יודע בוודאות מי כתב אותו; המנגינה כבר נכתבה בצרפת בסביבות 1780, והיום כל אחד חופשי להשתמש בה. בסינית שרים אותה לעתים קרובות עם מילים אחרות, בשם "שני נמרים".
בהדגמה, כל קול חדש נכנס שתי תיבות אחרי הקודם. הקולות נמצאים במרחק אוקטבה זה מזה, כדי שתוכלו לעקוב אחרי כל אחד.
- "אחי יעקב" בקול אחד בלבד.
- אותה מנגינה, עם קול שני ושלישי שנכנסים אחריה.
נסו: שירו את "אחי יעקב" ובקשו מחבר להתחיל מההתחלה כשאתם מגיעים למילים "האם תישן". יצרתם קנון מעגלי.
שתי דרכים לחשוב: הרמוניה וקונטרפונקט
אפשר להסתכל על אותה מוזיקה בשני כיוונים. לחשוב בהרמוניה פירושו להסתכל למעלה ולמטה: אילו צלילים נשמעים יחד ברגע זה, ואיזה אקורד הם יוצרים? לחשוב בקונטרפונקט פירושו להסתכל משמאל לימין: איך כל קו זז, והאם הוא עדיין נשמע כמו מנגינה משלו ליד האחרים?
המילה קונטרפונקט באה מהלטינית punctus contra punctum, "נקודה מול נקודה", כלומר צליל מול צליל. אחת העצות העתיקות ביותר שלו: כשקו אחד עולה, תנו לשני לרדת. קווים שזזים בכיוונים מנוגדים קל לשמוע כשניים. קווים שזזים יחד במרחק אוקטבה או שתיים נמסים לקו אחד עבה יותר.
מוזיקה טובה משתמשת בשתי הדרכים בבת אחת. גם בקנון, הקווים צריכים ליצור אקורדים נעימים במקום שבו הם נפגשים, וגם אקורדים פשוטים נשמעים טוב יותר כשכל קול זז בצורה חלקה.
- שני קווים במרחק שתי אוקטבות: הם נשמעים כמו אחד.
- קו אחד מטפס בזמן שהשני יורד: שומעים שניים.
להקשיב למרקם
המרקם יכול להשתנות בתוך יצירה אחת. שיר יכול להתחיל בקול לבד, להוסיף אקורדים, ומאוחר יותר להכניס מנגינה שנייה. שינוי המרקם הוא דרך פשוטה לגרום למוזיקה לגדול בלי לשנות את המנגינה.
הדוגמה הקצרה שלמטה עושה את שלושתם בארבע תיבות: קו אחד לבד, אחר כך המנגינה עם אקורדים, ואחר כך המנגינה עם מנגינה שנייה.
- תיבה 1 לבד, תיבה 2 עם אקורדים, תיבות 3–4 עם מנגינה שנייה.
נסו: בפעם הבאה שאתם מקשיבים לשיר, ספרו כמה קווים אתם שומעים בהתחלה, באמצע ובסוף.
צליל הפסנתר: Salamander Grand Piano מאת Alexander Holm (רישיון CC BY 3.0).