קצב מתקדם: טריולות, סינקופה, סווינג ומשקלים אי־זוגיים

טריולות: שלושה במקום של שניים

בדרך כלל פעמה מתחלקת לשני תווי שמינית. טריולה דוחסת לאותה פעמה בדיוק שלושה תווים שווים. כותבים אותה עם 3 קטן מעל הקבוצה, ולעתים קרובות עם סוגר. הפעמה לא מתארכת; כל תו פשוט נעשה קצת יותר קצר, כמו לחלק עוגה אחת בין שלושה חברים במקום בין שניים.

כדי לספור אותה, אמרו מילה בת שלוש הברות על כל פעמה, למשל "אֲ־נָ־נָס", ושמרו על הפעמות יציבות בדיוק כמו קודם. לחצו על שני הכפתורים הראשונים: אותו טמפו, אותה פעמה, קודם שני צלילים בכל פעמה ואחר כך שלושה.

כשיד אחת מנגנת שני צלילים בכל פעמה והשנייה שלושה, מקבלים "שניים נגד שלושה". רק הצליל הראשון של כל פעמה נפגש; האחרים נופלים ביניהם, וזה יוצר תחושה של התגלגלות עדינה.

• שניים בפעמהתווי שמינית: שני צלילים שווים בכל פעמה.
• שלושה בפעמהטריולות: שלושה צלילים שווים באותה פעמה.
• שניים נגד שלושההצלילים הנמוכים מנגנים שניים בכל פעמה, והגבוהים שלושה.

נסו: הקישו לאט ברגל ואמרו "אֲ־נָ־נָס" על כל הקשה, ואז עברו ל"תַּ־פּוּחַ". אסור לרגל לשנות את המהירות.

סינקופה: הטעמות במקומות לא צפויים

בשיעור "תיבות ומשקלים" הפעמה הראשונה בכל תיבה הייתה החזקה ביותר. סינקופה מזיזה את הדחיפה מהמקום שבו אנחנו מצפים לה: צליל מתחיל על פעמה חלשה או בין שתי פעמות (על ה"ו" שבין המספרים), ומוחזק או מוטעם, כך שהפעמה החזקה נשארת שקטה.

זה כמו צעד מפתיע בריקוד. הפעמה היציבה ממשיכה מתחת, והמנגינה קופצת קצת לפניה. המשיכה הזאת בין השתיים היא מה שגורם למוזיקה להרגיש קופצנית. הרגטיים ידוע בקצב הסינקופי וה"מרופט" (⁦ragged⁩) שלו, וגם המוזיקה הלטינית, הג'אז והפופ מלאים בסינקופות.

לחצו על הכפתורים: אותה מנגינה עם אותם תופים, קודם כשכל צליל נמצא על פעמה, ואחר כך כשהצלילים נדחפים אל ה"ו".

• על הפעמהכל צליל מתחיל על פעמה.
• סינקופהכמעט אותם צלילים, שמתחילים עכשיו בין הפעמות.

נסו: מחאו כף על ⁦1 2 3 4⁩. אחר כך המשיכו לספור את המספרים בקול, אבל מחאו כף רק על ה"ו" שביניהם.

סווינג: תווי שמינית ארוך־קצר

נגנו זוגות של תווי שמינית שווים לגמרי, והמוזיקה נשמעת "ישרה" (⁦straight⁩). בסווינג מנגנים כל זוג ארוך־קצר: הצליל הראשון לוקח יותר מהפעמה, והשני קצר וקליל יותר, קצת כמו הקצב של דילוג.

דרך נפוצה לחשוב על זה משתמשת בטריולות: הצליל הראשון נמשך שני תווים של טריולה והשני אחד, כלומר בערך 2 ל־1. נגנים אמיתיים משנים את זה כל הזמן; מוזיקאי ג'אז נוטים לסווינג רחב יותר בטמפו איטי ולקרוב יותר לשווה בטמפו מהיר. בתווים בדרך כלל עדיין כתובים תווי שמינית רגילים, עם מילה כמו "⁦Swing⁩" למעלה שאומרת לנגן אותם ארוך־קצר.

לחצו על הכפתורים כדי לשמוע את אותה מנגינה מנוגנת ישר ואחר כך בסווינג.

• ישרזוגות של תווי שמינית, שווים לגמרי.
• סווינגאותם זוגות מנוגנים ארוך־קצר, בערך 2 ל־1.

פעמה בשניים או בשלושה: ⁦3/4⁩ או ⁦6/8⁩?

ב־⁦2/4, 3/4⁩ ו־⁦4/4⁩ כל פעמה מתחלקת לשניים (באנגלית ⁦simple time⁩). במשקלים אחרים כל פעמה מתחלקת לשלושה (באנגלית ⁦compound time⁩), ולכן פעמה אחת היא תו רבע מנוקד (באורך של שלושה תווי שמינית). ב־⁦6/8⁩ יש שתי פעמות כאלה, ב־⁦9/8⁩ שלוש וב־⁦12/8⁩ ארבע.

גם ב־⁦3/4⁩ וגם ב־⁦6/8⁩ יש שישה תווי שמינית בתיבה, ולכן הם נראים דומים, אבל הצלילים מקובצים אחרת. ⁦3/4⁩ הוא שלוש קבוצות של שתיים: אחת־ו, שתיים־ו, שלוש־ו, עם דגש על כל מספר. ⁦6/8⁩ הוא שתי קבוצות של שלוש: אחת שתיים שלוש, ארבע חמש שש, עם דגש על אחת ועל ארבע. האחד צועד כמו ואלס; השני מתנדנד בשתי תנודות גדולות.

⁦12/8⁩ הוא ארבע פעמות גדולות, וכל אחת מתחלקת לשלוש. הוא נשמע כמו ⁦4/4⁩ עם טריולות בכל פעמה, ולעתים קרובות שומעים אותו בבלוז איטי.

• ⁦3/4⁩: שלוש קבוצות של שתייםשישה תווי שמינית בקבוצות ⁦2+2+2⁩: שלוש פעמות חזקות.
• ⁦6/8⁩: שתי קבוצות של שלוששישה תווי שמינית בקבוצות ⁦3+3⁩: שתי פעמות חזקות.
• ⁦12/8⁩: ארבע קבוצות של שלושארבע פעמות גדולות עם שלושה צלילים בכל אחת, בסגנון בלוז איטי.

משקלים אי־זוגיים: ⁦5/4⁩ ו־⁦7/8⁩

יש מוזיקה שמשתמשת בתיבות של 5 או 7 פעמות. כמעט תמיד אנחנו שומעים תיבות כאלה כשילוב של קבוצות קצרות יותר של 2 ו־3. ⁦5/4⁩ הוא בדרך כלל ⁦3+2⁩ או ⁦2+3⁩. דוגמה מפורסמת היא "מאדים, מביא המלחמה" מתוך "כוכבי הלכת" של גוסטב הולסט (שנכתבה בשנים ⁦1914–1917⁩), שחוזרת על דפוס ⁦5/4⁩ דוחף לאורך רוב היצירה. בג'אז, "⁦Take Five⁩", שכתב פול דזמונד והקליטה רביעיית דייב ברובק ב־1959, גם היא ב־⁦5/4⁩.

⁦7/8⁩ הוא שבעה תווי שמינית מהירים, ולעתים קרובות מאוד מקובצים ⁦2+2+3⁩: קצר, קצר, ארוך. הרבה ריקודים מהבלקן משתמשים בקיבוצים כאלה; הרצ'ניצה הבולגרית, למשל, היא ריקוד של ⁦2+2+3⁩. ספרו אותו "אחת־שתיים, אחת־שתיים, אחת־שתיים־שלוש", עם דגש על כל "אחת".

לחצו על הכפתורים: התופים והצלילים הנמוכים מסמנים את ההתחלה של כל קבוצה.

• ⁦5/4⁩ (⁦3 + 2⁩)חמש פעמות בתיבה, שנשמעות כשלוש ועוד שתיים.
• ⁦7/8⁩ (⁦2 + 2 + 3⁩)שבעה צלילים מהירים: קצר, קצר, ארוך.

איך שומעים את הקיבוץ

קודם מצאו את הדופק השווה הקטן ביותר: הצלילים המהירים ביותר שממשיכים להגיע באותה מהירות. אחר כך הקשיבו לצלילים שמרגישים כבדים יותר, כמו התוף הנמוך, צליל בס או החלפת אקורד. ספרו את יחידות הדופק הקטנות מצליל כבד אחד לבא, ורשמו את הקבוצות: ⁦3+3⁩ הוא ⁦6/8, 2+2+2⁩ הוא ⁦3/4⁩, ו־⁦2+2+3⁩ הוא סוג אחד של ⁦7/8⁩.

עם אותן שבע יחידות דופק, הזזת הקבוצה הארוכה משנה את כל התחושה. השוו בין ⁦2+2+3⁩ ל־⁦3+2+2⁩ למטה: הצלילים זהים, רק הכבדים זזים.

אם קשה, האטו. ספרו בקול יחד עם המוזיקה כמה פעמים, והקול שלכם יתיישב לתוך הקבוצות.

• ⁦2 + 2 + 3⁩קצר, קצר, ארוך: הקבוצה הארוכה באה בסוף.
• ⁦3 + 2 + 2⁩ארוך, קצר, קצר: הקבוצה הארוכה באה ראשונה.

נסו: הקישו על שולחן "אחת־שתיים, אחת־שתיים, אחת־שתיים־שלוש" עד שזה מרגיש כמו צעד ריקוד, ואז נסו להתחיל דווקא בשלוש.

ממשיכים לחקור

• קצב ואורכי תוויםמוזיקה היא צליל ושקט באורכים שונים. למדו את הפעמה היציבה, חמש צורות התווים הבסיסיות, שתיקות, נקודות ואיך סופרים אותם.
• תיבות ומשקליםהמוזיקה מקבצת את הפעמות שלה לקופסאות קטנות שנקראות תיבות. למדו מה משמעות שני המספרים של המשקל ושמעו את ההבדל בין 2, 3 ו־4 פעמות.
• סימני ביצועכמה חזק, כמה מהר, קצר או מחובר, ולאן קופצים אחר כך. שמעו כל סימן בהשוואה, ואז עקבו אחרי מפת הדרכים.