לודוויג ואן בטהובן: מוזיקה אמיצה וחזקה
לודוויג ואן בטהובן כתב מוזיקה שיכולה להיות סוערת, רכה ואמיצה. כשהחל לאבד את שמיעתו בצעירותו, הוא לא הפסיק. הוא המשיך לכתוב מוזיקה נהדרת עד סוף חייו.
בשיעור הזה
מבון לווינה
בטהובן נולד בבון שבגרמניה, והוטבל בדצמבר 1770. אביו היה זמר בחצר המלוכה, וקיווה שבנו יהפוך לילד־מבצע מפורסם, כמו מוצרט. בטהובן עבר לווינה בצעירותו והפך לפסנתרן ולמלחין מוכר.
אובדן השמיעה
בסוף שנות העשרים לחייו התחיל בטהובן להרגיש ששמיעתו מידרדרת. עם השנים נעשה קשה יותר ויותר לשמוע. בסוף חייו הוא היה חירש כמעט לגמרי.
הוא עדיין כתב מוזיקה, כי יכול היה לדמיין את הצלילים בראשו. בשנותיו האחרונות כתבו לו חבריו את חלקם בשיחה במחברות קטנות כדי שיקרא. הוא מת בווינה ב־1827.
כמה יצירות מפורסמות
המוזיקה של בטהובן בנויה לעיתים קרובות מרעיונות זעירים שהופכים למשהו עצום.
- סימפוניה מס' 5
- היא מתחילה בארבעה צלילים מפורסמים: שלושה קצרים ואחד ארוך.
- לאליז
- יצירה קצרה ועדינה לפסנתר שתלמידים רבים אוהבים.
- סימפוניה מס' 9
- הסימפוניה האחרונה שלו, שהוצגה לראשונה ב־1824, מסתיימת במקהלה ששרה את "אודה לשמחה".
- סונטת אור ירח
- סונטה לפסנתר שחלקה הראשון, האיטי והשקט, מפורסם. הכינוי נוסף אחרי מותו.
גשר בין שתי תקופות
בטהובן התחיל לכתוב בסגנון הקלאסי, הברור והמאוזן. ככל שהתקדם, המוזיקה שלו נעשתה גדולה ואישית יותר. בגלל זה מתארים אותו לעיתים קרובות כעומד בין התקופה הקלאסית לתקופה הרומנטית.
צליל הפסנתר: Salamander Grand Piano מאת Alexander Holm (רישיון CC BY 3.0).