התקופה הקלאסית: בהירה, מאוזנת ואלגנטית

שתי משמעויות ל"קלאסי"

בחיי היום־יום אנשים אומרים "מוזיקה קלאסית" על כל מוזיקת הקונצרטים מן העבר הרחוק. אבל מוזיקאים משתמשים במילה גם כשם של תקופה אחת קצרה, "התקופה הקלאסית": בערך 1750 עד 1820. השיעור הזה עוסק בתקופה הזאת.

איך נשמעת מוזיקה קלאסית

הלחנים של התקופה הקלאסית בדרך כלל בהירים וקלים לשירה. הם בנויים במשפטים מסודרים ומאוזנים, כמו שאלה ותשובה. הליווי פשוט יותר מאשר בבארוק, והמוזיקה עוברת בעדינות בין חלש לחזק.

בתקופה הזאת כתבו המלחינים גם בצורות שנשארו פופולריות: הסימפוניה לתזמורת מלאה, הסונטה לכלי אחד או לשניים, ורביעיית כלי הקשת לשני כינורות, ויולה וצ'לו. התזמורת המודרנית התחילה להתגבש, והפסנתר לאט לאט תפס את מקומו של הצ'מבלו.

וינה, בירת המוזיקה

הרבה מהמלחינים הקלאסיים המפורסמים ביותר חיו או עבדו בעיר וינה שבאוסטריה. משפחות עשירות, החצר והתיאטראות רצו מוזיקה, ולכן המלחינים מצאו שם עבודה וקהל.

מלחינים קלאסיים מפורסמים

שלושה שמות בולטים.

יוזף היידן (1732–1809)

מלחין אוסטרי שכתב יותר ממאה סימפוניות. לעיתים קרובות קוראים לו אבי הסימפוניה.

וולפגנג אמדאוס מוצרט (1756–1791)

ילד פלא מזלצבורג שכתב סימפוניות, אופרות, קונצ'רטי ומוזיקה קאמרית לפני שמת בגיל 35.

לודוויג ואן בטהובן (1770–1827)

נולד בבון שבגרמניה, עבר לוינה וכתב מוזיקה שמגשרת בין התקופה הקלאסית לרומנטיקה.